משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

צו איסור פרסום בעידן האינטרנט. היית או חלמתי חלום?

דיני אינטרנט בצל פרשת "הזמר המפורסם"

12 בינואר, 2014,

יותם וירז'נסקי-אורלנד

צו איסור פרסום בעידן האינטרנט. היית או חלמתי חלום?

האם להוצאת צו איסור פרסום קיימת משמעות בעידן האינטרנט? ומה אם הוא לא הגיע לידיהם של בלוגרים העוסקים בסיקור חדשותי? האם עליהם לנחש מהו תוכנו של הצו או שמא עליהם לפרסם את המידע שברשותם? ומה אם נשוא הידיעה הוא ידוען? האין זכות הציבור לדעת אודות הידוען וחשדות המופנים אליו? איזו זכות גוברת בין זכות הציבור לדעת לבין זכותו של הידוען לפרטיות ולשם טוב? על כל זאת ועוד במאמר זה.

בצל פרשת "הזמר המפורסם", עולות מספר שאלות מהותיות בנוגע לרלוונטיות של צו איסור פרסום ולמהות פרסום לשון הרע בכלל ואודות ידוען בפרט, בעידן האינטרנט.

ראשית, יש להבדיל בין צו איסור פרסום הניתן לבקשת המשטרה לבין כזה הניתן לבקשת החשוד. בעוד הראשון ניתן במטרה שעצם החקירה אודות המעשים המיוחסים לחשוד לא תיפגע, בין השאר כדי שלא יועלמו ראיות וכדי שלא תהיינה פניות לעדים ובכך תהיה פגיעה בהליך המשפטי, השני מתבקש על ידי החשוד במטרה ששמו לא יוכתם בציבור, כל עוד אין החלטה שלא הרשות החוקרת להגיש כתב אישום אודות החשדות המיוחסים לו.

בפרשת "הזמר המפורסם" התבקש צו איסור הפרסום על ידי המשטרה ולא על ידי החשוד עצמו. ייתכן בשל חשש המשטרה לפגיעה בחקירה עצמה. משכך, "הזמר המפורסם" אינו יכול לבוא בטענה כאילו עצם פרסום קיום חקירה נגדו ביחס למעשים מסוימים פוגעים בו והוא מושתק מלטעון טענה זו בעתיד, שכן אם היה חושש מהשלכות פרסום שכזה היה הוא פונה למערכת המשפט בבקשה להוצאת צו איסור פרסום.

מכל מקום, השאלה החשובה באמת היא, איזו רלוונטיות יש לצו איסור פרסום אודות מקרה מסוים בעידן האינטרנט, בו כל אדם יכול בכל רגע להעלות מידע מכל סוג למרחב המקוון, בין אם בשמו ובין תחת פסבדון.

מהי נפקותו של צו איסור פרסום בעידן האינטרנט המאפשר בפועל לכל גורם – יהא זה כתב רכילות, בלוגר או דמות אנונימית – לכתוב תגובה או לפרסם "פוסט" ברשתות חברתיות ואתרי אינטרנט למכביר מבלי שיכולה להיות כל שליטה על פרסומים אלה ותוך הגשמת ערכי הגישה למידע זמין בכל רגע נתון וזכות הציבור לדעת.

העובדה שרשת האינטרנט מאפשרת למידע להגיע למפתן המרקע של כל גולש הופכת את עצם קיומו של צו שכזה למיותר, שלא לומר מגוחך. לא לשווא, קבע בית המשפט העליון בע"פ 8225/12, כי "אין להתעלם מכך שכאשר מדובר בפרשה שיש בה כדי להניע את אמות הסיפים... יש מקום לדעה כי בעידן האינטרנט לא יהיה בהוצאתו של צו כאמור כדי למנוע ממידע על-אודות הפרשה להפוך במהרה לנחלת הכלל".

אם לא די באמור, כדי להוות הסבר מספק לעובדה שבעידן האינטרנט, פרשיות שבמרכזן דמות ציבורית, יגיעו לידיעת הציבור בפרק זמן קצר משניתן לתפוס או לתאר במילים. היטיבה לתאר כבוד השופטת מיכל אגמון-גונן בערב עיון שכותרתו "צו השעה – עדכון נוהל איסור פרסום" שערכו לשכת עורכי הדין בישראל ומועצת העיתונות ושעסק בשאלת צווי איסור הפרסום בעידן האינטרנט: "כשאנחנו נכנסים לאינטרנט ומנסים לתפוס מישהו, אנחנו פוגעים בכל הרשת. כשאנחנו ניכנס ברגל גסה, אנחנו נפגע גם באלה שחושפים את השחיתויות באינטרנט. הרבה מאוד מהפרשיות שנחשפו, דברים מאוד רציניים, העלו בלוגרים, ורק אחר-כך לקחה את זה עיתונות הזרם המרכזי ופיתחה את הסיפור. אם אנחנו נתחיל לתפוס את הבלוגר הזה ואת הבלוגר האחר, אנחנו נפגע [ברשת], וזה בעיני מחיר סופר-חמור שהחברה לא צריכה לשלם אותו."

כבוד השופטת אגמון-גונן אף הוסיפה והטעימה, כי "מטבע הדברים איסור הפרסום ילך וייעלם כי זה לא מחזיק מים", אמרה. "הפרטיות משתנה, וגם זה ישתנה. זה עולם אחר, וצריך להתרגל למציאות הזו."

כמובן, על הציבור לכבד את בית המשפט ואת הצווים שהוא מוציא, אך מן הראוי לחשוב על פיתרון יצירתי יותר ובעל שיניים משרוצים שמידע מסוים לא יהיה גלוי לציבור מכל סיבה שהיא.

שאלה לא פחות חשובה היא, האם בנוגע לעצם פרסום לשון הרע חל אותו דין בנוגע לידוען ולאדם מן הישוב. התשובה לשאלה זו היא שלילית. זאת משום שהן חוק איסור לשון הרע והן פסקי הדין שמפרשים אותו קובעים חד משמעית, כי ל"דמות ציבורית" תינתן הגנה פחותה (אם בכלל) בנוגע לדיווחים אודותיו, משום שיש בפרסומים אלה עניין ציבורי. בית המשפט העליון כבר קבע, כי אדם ייחשב ל"דמות ציבורית" "ככל שנגיעתו לענייני ציבור והשפעתו עליהם הן רבות יותר, וככל שהופעתו בציבור וגישתו לאמצעי התקשורת רבות יותר". אין חולק, כי ל"זמר המפורסם" גישה חופשית לתקשורת והשפעתו על הציבור היא רבה. משכך הוא חשוף לביקורת ציבורית ולפרסומים אודותיו.

וכעת יש לדון בשאלת האמת בפרסום. קיים הבדל מהותי בין פרסום שתוכנו אינו אמת לבין פרסום המדווח על אירועים שתפסו מקום במציאות. מקום בו מפורסם אודות ידוען כזה או אחר שהוא נחקר בחשדות מסוימים ואכן זה מה שקרה, תעמוד למפרסם הגנת "האמת בפרסום" הקובע בחוק איסור לשון הרע.

 

* הכותב הוא שותף במשרד דרורי-וירז'נסקי-אורלנד המתמחה בדיני אינטרנט וקניין רוחני והמייצג את כתב הבידור עומרי חיון בפרשת "הזמר המפורסם".

יש לכם שאלה לגבי המאמר?

השאירו תגובה

אני מאשר את

תנאי השימוש

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור