משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

תג: עיצוב תעשייתי

29 בינואר, 2014,

0 תגובות

ספר חדש: דיני מדגמים ועיצוב תעשייתי

ספר חדש: דיני מדגמים ועיצוב תעשייתי

יותר מ- 90 שנים עברו מאז שפקודת המדגמים והפטנטים, 1924 נכנסה לתוקף ועד שתזכיר חוק המדגמים, התשע"ג-2013 הונח על שולחן הכנסת. 90 שנים שבהן לא נכתב ולו ספר מקיף אחד אודות דיני המדגמים והעיצוב התעשייתי בישראל. במהלך עשרות שנים חלו תמורות רבות בדיני המדגמים והעיצוב התעשייתי, הנוגעים כמעט בכל היבט של חיינו: החל בעריסות ועגלות ילדים, דרך אריזות חטיפים, בקבוקי משקה וילקוטים, מצעים ופריטי לבוש ואופנה, טלפונים חכמים ומכוניות ועד לארונות קבורה. אלא ששינויים ותמורות אלו ובמיוחד אלו הנובעים מהשימוש הנרחב ברשת האינטרנט והגישה המהירה של כל אדם לכל מקום בכל זמן, לא קיבלו כל מענה בחוק ואף הפסיקה המועטה שניתנה בישראל בדיני המדגמים לא נתנה מזור לכל תחלואי הדין.

זו בדיוק הסיבה שהספר פורס בפני הקורא, יהא שופט היושב בדין, עורך דין המייצג את לקוחותיו בסכסוך הנוגע לעיצוב תעשייתי או המעצב בעצמו המבקש להגן על קניינו הרוחני, את דברי החקיקה והפסיקה של בתי המשפט בישראל ובעולם ומנתח אותם, תוך פירוט האמנות הבינלאומיות העוסקות בדיני הקניין הרוחני בכלל ובדיני המדגמים בפרט ונותן להם הסברים ונימוקים ברורים.

נעם סולברג, שופט בית המשפט העליון, בהקדמה לספר:

"היטיבו כאשר דיבֵּרוּ, המחברים המלומדים, עורכי הדין יותם וירז'נסקי-אורלנד ויונתן דרורי בחיבורם זה, ספר מקיף על רזי דיני המדגמים. מורה-דרך ראשוני וחדשני, סקירה מפורטת של החקיקה, ההלכה הפסוקה, משפט השוואתי, התייחסות להוראות תזכיר חוק המדגמים, התשע"ג-2013 ועוד. תועלת רבה תימצא בספר לפרקליט ולשופט, למרצה ולסטודנט, ליוצר, למוצר ולנוצר. ראויים דיני המדגמים לעיון ולליבון, להלכה ולמעשה, וראויים מחברי הספר להכרת הטוב על עשותם כן."

ד"ר מאיר נועם, רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר (בדימוס), בהקדמה לספר:

"ברבות שנותיה של מדינת ישראל, תוקנו וחוקקו כל דיני הקניין הרוחני, החל בדיני זכויות היוצרים, דרך דיני סימני המסחר וכלה בדיני הפטנטים. כולם, למעט דיני המדגמים.

דרך המלך בהגנה על עיצוב תעשייתי, בארץ ובעולם, נעשית באמצעות רישום מדגם לגבי העיצוב הרלוונטי. אלא שאותה ההגנה אינה הגנה הרמטית ומוחלטת תמיד ובכל מצב. לרישום המדגם ישנם סייגים והגבלות בחוק, שבאים לאזן בין אינטרס המעצב לקבל הגנה על פרי רוחו ועיצובו לבין אינטרס הציבור לקבל לידיו את הזכות לעשות שימוש בעיצובים ובהשראתם, ללא הדרישה (המעיקה לעתים) של מתן תמורה.

אני מאמין שספר זה יקל על קוראיו בהבנת דיני המדגמים בכלל ובישראל בפרט, ויסייע בידם מצד אחד לפסוק ולייעץ בתחום, ומצד שני להבין את מהותם ואת משמעותם של דיני העיצוב התעשייתי, ואת הדרכים השונות להגן עליו."

לרכישת הספר:
פרלשטיין-גינוסר בע"מ
הוצאה לאור והפצת ספרי משפט                             
                   
טל': 03-5247359 
דוא"ל:  pglawb_k@017.net.il
שעות פתיחה: ימים א' עד ה', 18:00-10:00
רח' אבן גבירול 89 תל-אביב
http://lawbooks.shopy.co.il
 

21 בינואר, 2013,

0 תגובות

ויברטור עם שלוש ביצים – לא יירשם כסימן מסחר

ויברטור עם שלוש ביצים – לא יירשם כסימן מסחר
בית המשפט האירופי הכללי קבע, כי צעצוע מין בצורה של שלוש ביצים, לא יכול להירשם כסימן מסחר באיחוד האירופי.
חברת Fun Factory הגרמנית, העוסקת בעיצוב ובייצור צעצועי מין, הגישה בקשה לרישום סימן מסחר אירופי על צורתו של הויברטור בעל שלוש הביצים, וטענה כי הוא מובחן משאר הויברטורים המוכרים בצורתו, שכן שאר הויברטורים הם בעלי צורה מאורכת. סוכנות סימני המסחר האירופית דחתה את הבקשה בטענה, כי צורתו של הויברטור היא פונקציונאלית ומותאמת לגוף האנושי ומשכך אין לה די אופי מבחין (המבחן העיקרי לכשירות סימן מסחר לרישום) בכדי לקבל הגנה.
בית המשפט קבע, כי הצורה הנבחנת אינה שונה באופן מהותי מהנורמה או ממה שנהוג באופן כללי בתחום צעצועי המין. "גם אם לעיתים קרובות לויברטורים יש צורה מאורכת, מספר צורות שונות קיימות בשוק כגון כדורים, קונוסים או צורות שטוחות".
בית המשפט המשיך וקבע, כי צורת הויברטור נקבעה לפי מטרתו ואין כל הבחנה בין הצורה הרגילה והגנרית של ויברטורים.
בעולם ובישראל, הדעות חלוקות בנושא רישום סימני מסחר תלת מימדיים, קל וחומר שנגזרים מעצם צורתו של המוצר שאותו הם באים לסמן. לאחרונה סוכנות סימני המסחר של האיחוד האירופי אף העניקה לחברת Nestle סימן מסחר אירופי על צורת חלוקת קוביות השוקולד של החטיף הנודע KitKat. 
המקטרגים של הגנת סימני סחר לעיצוב טוענים, כי זה לא הגיוני להגן על עיצוב מוצר ברישום סימן מסחר, משום שדיני המדגמים נועדו להגן על עיצוב תעשייתי. בנוסף, עיצובים תעשייתיים שצורתם נובעת מהפונקציה שהם ממלאים (כלומר שאין מרחב עיצובי משמעותי לשחק בו), גם לא יזכו להגנת דיני המדגמים.
בישראל, בית המשפט העליון קבע ב 11487/03 August Storck KG נ' אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע"מ, כי סימן פונקציונלי עשוי להירשם כסימן מסחר, אם יש לו "אופי מבחין נרכש".
הכוונה באופי מבחין נרכש, היא כי במקרים בהם מוכח באופן ברור שצורת המוצר משמשת לבידולו של המוצר ממוצרים אחרים, וכי אין לצורה תפקיד אסתטי או פונקציונלי ממשי (עליו באים להגן דיני המדגמים והפטנטים) ניתן יהיה לרשום את הצורה כסימן מסחר.

16 בינואר, 2013,

0 תגובות

תמורות בדיני העיצוב התעשייתי בעולם ובישראל

תמורות בדיני העיצוב התעשייתי בעולם ובישראל
שנת 2013 עומדת להיות קו פרשת מים בכל הנוגע לעיצוב התעשייתי בישראל ובעולם. גם באירופה וגם בישראל מתרחשים שינויים רבים בתחום דיני העיצוב התעשייתי (מדגמים) הן מבחינת תוקף ההגנה על עיצובים תעשייתיים בבריטניה והן בהרחבת ההגנה על עיצובים בתחום האופנה בישראל, שלרוב מעצבי אופנה נמנעים מהגשת בקשות למדגמים לגבי העיצובים שלהם.
 
לא בכל יום בית הלורדים הבריטי דן בעניין קניין רוחני בעיצוב. בסוף שנת 2012 היה מופע שכזה כאשר עברה בקריאה ראשונה בפרלמנט הבריטי ה- Enterprise and Regulatory Reform Bill. אף שבמבט ראשון הצעת חוק זו נראית לא מסוכנת במיוחד, מגולם בה סעיף מעניין ביותר, סעיף 65, אשר יש בו כדי להשפיע בצורה ישירה על עולם העיצוב התעשייתי.
 
הסעיף התמים לכאורה קובע, כי הוראות פרק 52 של חוק הקניין הרוחני הבריטי (Copyright, Designs and Patents Act of 1988 או ה- CDPA), העוסק ב"השפעה של שימוש בעיצוב הנגזר מיצירה אומנותית" בטלות בכל הקשור לתקופת ההגנה על מדגמים (עיצובים תעשייתיים) ומשווה את תקופת ההגנה על מדגמים לזו שעל זכויות יוצרים. כיום ה- CDPA קובע, כי ניתן לחקות עיצובים 25 שנה לאחר יצירתם. כך שבמקום לשלם הון עתק על רהיט מעוצב מקורי, ניתן להמתין ולרכוש אותו בעשירית המחיר. עם זאת, לעיתים נשמעות קריאות גנאי המופנות לאלה התומכים ב- Faux-Furniture. לאחר השינוי הצפוי תוארך תקופת ההגנה על עיצובים תעשייתיים בבריטניה למשך חיי היותר ועוד 70 שנה לאחר מותו.
 
התומכים בשינוי זה כמובן משננים את מנטרת "עידוד התעשיה ויצירת עוד מקומות עבודה" כסלוגן ניצחון בקרב שבין זכות היוצרים לבין זכות הציבור ביצירה. עם זאת, טוענים רבים אחרים, יש מקום לשמר את שוק החיקויים כחלק בלתי נפרד מחיי המסחר. בשביל לשמור על איכות היצירות, הם טוענים, יש לאפשר לאזרח הפשוט אשר חפצה נפשו בחיקוי נאמן למקור לרכוש אותו לאחר תום 25 השנים ולא להמתין את התקופה הארוכה אשר קצובה בחוק החדש. אל לנו לשכוח כי ישנן חברות שלמות העוסקות ביצירת חיקויים לגיטימיים של עיצובים מקוריים, לאחר פקיעת הגנתם.
 
בישראל, משך ההגנה על עיצוב תעשייתי שנרשם כמדגם הוא עד 15 שנים, בחלוקה לשלוש תקופות של 5 שנים אשר נדרש תשלום אגרת ארכה בין התקופות כדי להגיע לתקופת ההגנה המקסימלית.
 
לאחרונה הוגש תזכיר חוק המדגמים, התשע"ג-2013 והוא עומד לביקורת בימים אלו. סעיף 85 לתזכיר החוק קובע, כי "חוק זה לא יחול על מדגם הכשיר לרישום או להגנה לפי חוק המדגמים, אלא אם כן המוצר בו מבוטא המדגם אינו מיוצר, ואינו מיועד להיות מיוצר, באופן תעשייתי". במילים אחרות, החוק יגן על עיצובים תעשייתיים מיוצר "באופן תעשייתי".
 
ומהו "אופן תעשייתי" ישאל השואל? ובכן, כיום סעיף 72 לפקודת המדגמים קובע, כי מוצר המיוצר או מכוון להיות מיוצר ביותר מ- 50 יחידות הוא מוצר המיוצר באופן תעשייתי. מוצר זה, אם לא נרשם כמדגם בישראל, לא יהיה זכאי הן להגנת דיני המדגמים החלים כיום והן להגנת דיני זכויות היוצרים, המגנים על עיצובים שאינם תעשייתיים, היינו שלהם פחות מ- 50 יחידות.
 
יודגש לעניין זה, כי תזכיר חוק המדגמים החדש בא לחדש אף בנקודה זו ומציע כי עיצובים תעשייתיים בשדות עיצוביים מוגבלים או בכאלה שאין אינטרס כלכלי להגיש בגינם בקשות לרישום, כמו ביגוד ומוצרי אופנה שמועד קבלת המדגם יהיה ככל הנראה לאחר יציאת המוצר מהאופנה, יזכו להגנה מוגבלת בת 3 שנים בלבד.

19 ביוני, 2011,

0 תגובות

סמכויות המכס לעיכוב טובין המפרים מדגמים, סימני מסחר או מטעים את הציבור

סמכויות המכס לעיכוב טובין המפרים מדגמים, סימני מסחר או מטעים את הציבור

תביעה שהגישה חברת הנעלים INC CROCS כנגד מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ ברשות המסים, התביעה הוגשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ונדונה בפני השופט י' זפט. ביום 19.6.11 ניתן פסק הדין בתיק.

התובעת, יצרנית ומשווקת נעלי Crocs ברחבי העולם, היא בעלת מדגמים ובקשה שהגישה לרישום סימן מסחר (להלן: "סימן הקרוקודיל") – סימן שטרם נתקבל לרישום.

במכתב מיום 18.9.2006 הודיעה הנתבעת ("מנהל המכס") לתובעת כי עיכבה טובין המפרים לכאורה את סימן הקרוקודיל.

משהתברר לנתבעת שסימן הקרוקודיל לא נרשם כסימן מסחר, הודיעה לנתבעת, בהודעה אלקטרונית מיום 28.9.2006, כי "החלטנו לא להמשיך בהליכי החרמת הטובין עפ"י פקודת המכס" – המכס סבר כי אין לו סמכות לעקב טובין בנסיבות אלו לפי פקודת המכס.

התובעת הגישה תביעה בה ביקשה למנוע את שחרור הטובין.

התביעה נדחתה, נפסק כי בית המשפט אינו בא במקום הרשות עוד בטרם נעשתה אליה פניה מתאימה, אם וככל שהתובעת סבורה שיש במשלוחים המעוכבים כדי להטעות את ציבור הצרכנים ביחס לצורת הנכס, זהות היצרן ו/או ההרשאה לייצור הנכס ומכירתו או משום תיאור מסחרי כוזב, אזי עליה לפנות אל מנהל המכס ולבקשו לפעול בהתאם לסמכותו מכוח הוראות סעיף 35 לחוק הגנת הצרכן ו/או סעיף 188 לפקודת המכס ו/או סעיף 14 לפקודת סימני סחורות.

בנסיבות העניין, נפסק כי אין צו להוצאות.

נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:

מטרת ההליך לעיכוב נכסים המפרים קניין רוחני על ידי המכס

תפיסת מוצרים החשודים כמטעים את ציבור הצרכנים ו/או מפרים זכויות קניין רוחני ובכלל זה מדגם, כבר בהגיעם לנמלי הים של ישראל הינה דרך יעילה ביותר למניעת שיווק מוצרים מזויפים בישראל, ואין ספק שפעולה כזו מתיישבת עם האינטרס הציבורי הגלום במניעת שיווק מוצרים המטעים את הציבור ו/או מפרים זכויות קניין רוחני .

עיכוב טובין על ידי מנהל המכס החשודים כמפרים סימן מסחר או זכות יוצרים

סעיף 200א (א) לפקודת המכס מסמיך את מנהל המכס להורות על עיכוב שחרור טובין מפרים.

מלשון סעיף 200א לפקודת המכס עולה כי מנהל המכס הוסמך לעכב טובין רק אם מצא כי "קיימת לכאורה הפרת זכות יוצרים או הפרת זכות בסימן מסחר".

פקודת המכס: עיכוב טובין על ידי מנהל המכס החשודים כמטעים את ציבור הצרכנים או מפרים מדגם או מפרים זכות בסימן מסחר מוכר היטב

משטרח המחוקק ופירט את המקרים בהם רשאי מנהל המכס לעכב טובין ולא נקט בהסמכה כללית לעכב טובין המפרים זכות קניין רוחני, סביר להניח שלא התכוון להסמיך את מנהל המכס לעכב טובין המטעים את ציבור הצרכנים ו/או מפרים מדגם ו/או מפרים זכות בסימן מסחר מוכר היטב.

מסקנה זו נתמכת בכך שבפרק ב' לחוק התיקון קיימת התייחסות למדגמים ולתיקון פקודת הפטנטים והמדגמים, אולם פרק זה אינו כולל הוראה מקבילה להוראות שבפרק א' ובפרק ד' בחוק התיקון בעניין מתן הודעה למנהל המכס במקרים של הפרת זכות יוצרים או הפרת סימן מסחר. הוא הדין ביחס  להפרת סימן מסחר מוכר היטב הנזכר בפרק ד' לחוק המתקן אולם , אולם לא נכלל בתיקון סעיף 69א לפקודת סימני מסחר.

על כן פסק בית המשפט כי  סעיף 200א לפקודת המכס אינו מסמיך את מנהל המכס לעכב טובין המטעים את ציבור הצרכנים או מפרים מדגם.

ואולם סמכות נוספת של מנהל המכס לעכב טובין קבועה בסעיפים 42, 188, 204 לפקודת המכס. מהוראות אלה עולה כי מקום שקיימת מחוץ לפקודת המכס הוראת חוק האוסרת יבוא טובין, רשאי מנהל המכס לחלט את אותם הטובין.

חוק הגנת הצרכן: עיכוב טובין על ידי מנהל המכס החשודים כמטעים את ציבור הצרכנים

סעיף 35 לחוק הגנת הצרכן מבסס את סמכות מנהל המכס לעכב טובין החשודים כמטעים את ציבור הצרכנים. הוראה זו מסמיכה את מנהל המכס לתפוס טובין המיובאים בניגוד לסעיף 2(ב) לחוק חוק הגנת הצרכן, הקובע: "לא ימכור עוסק, לא ייבא ולא יחזיק לצרכי מסחר נכס שיש בו הטעיה...".

נפסק כי נוכח הוראות סעיף 2(ב) לחוק הגנת הצרכן למנהל המכס סמכות שבשיקול דעת לתפוס טובין שיש בהם הטעיה ביחס לצורת הנכס, זהות היצרן ו/או ההרשאה לייצור הנכס ומכירתו.

פקודת המכס: עיכוב טובין על ידי מנהל המכס החשודים כמפרים מדגם

סעיף 37 לפקודת הפטנטים והמדגמים, 1926 אינו אוסר יבוא טובין המפרים מדגם, ועל כן, נראה כי מנהל המכס לא הוסמך בסעיף זה לחלט טובין המפרים מדגם (הפרת מדגם רשום).

10 במאי, 2011,

0 תגובות

זכויות יוצרים בגופן

זכויות יוצרים בגופן

תביעה שהגישה חברת מסטרפונט כנגד חב' החדשות הישראלית. התביעה נדונה בבית משפט השלום בתל אביב, בפני השופט חגי ברנר.  ביום 10.5.2011 ניתן פסק הדין בתיק.

תביעה לתשלום פיצויים בסך של 1,000,000 ₪ בגין הפרה נטענת של זכות יוצרים בגופנים ("פונטים") מסוג "נרקיס תם" ו"נרקיס חדש".

חברת החדשות שידרה במהלך מהדורת החדשות שלה, מספר כתוביות שיש בהן שילוב של שני סוגי הגופנים, קרי, מילים מסויימות הורכבו מאותיות מסוג "נרקיס תם" בצירוף שש אותיות מסוג "נרקיס חדש" (ג', כ', ך', ס', פ' ו- ף').  בעקבות שידורים אלה, הוגשה התביעה כנגד חברת החדשות וכנגד משרד הפרסום - פרימוס.

פרימוס היתה בעלת רשיון כדין מאת התובעים, לעשות שימוש בגופנים ואין חולק כי חברת החדשות לא רכשה מאת התובעים רשיון לשימוש בגופנים.

התובעים טענו בכתב התביעה כי הנתבעות הפרו את זכות היוצרים שלהם בגופנים, הן הכלכלית והן המוסרית, וכן ביצעו שורה ארוכה של עוולות ובהן רשלנות, עשיית עושר ולא במשפט, גזל וכו'.

נפסק

התביעה מתקבלת באופן חלקי, חברת החדשות תשלם לתובעים פיצוי בסך 70,000 ₪. מתוך סכום זה (ולא במצטבר אליו), פרימוס תשלם לתובעים פיצוי בסך 10,000 ₪ ביחד ולחוד עם חברת החדשות.

כמו כן, חברת החדשות תשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪.

נקודות מרכזיות

הגנת מדגם שוללת הגנת זכות יוצרים

הנתבעים טענו כי גופנים אמורים להיות מוגנים, אם בכלל, רק במסגרת מדגם רשום ולא במסגרת זכות יוצרים. על כן אם ייקבע כי גופנים ראויים להגנתו של מדגם רשום, אזיי ממילא מתבקשת המסקנה כי אין לתובעים עילה בגין הפרת זכות יוצרים. שכן ס' 22 (1) לחוק זכות יוצרים, 1911, קובע כי החוק לא יחול על "סימני אמצאה" (מדגמים) הראויים להרשם לפי חוק הפטנטים.

קרי, אין הגנה של זכות יוצרים לגבי יצירה הראויה להרשם כמדגם.

האם גופן מוגן במדגם או בזכות יוצרים

נפסק, כי השאלה העקרונית הוכרעה אך לאחרונה בפסק דינו המנחה של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט פרופ' ע' גרוסקופף), בגדרו של ת.א. 5311-04-08 נרקיס נ' מיקרוסופט [פורסם בנבו] (להלן: "ענין נרקיס"). בית המשפט קבע כי דיני המדגמים אינם חלים על גופנים, לא על פי לשונה של פקודת הפטנטים והמדגמים, וגם לא על פי שיקולי מדיניות ראויה. לא על פי לשונה של הפקודה, שכן זו מגדירה מדגם כ"קווי דמות, צורה, דוגמא או קישוט שמייחדים לכל חפץ ...", ואילו סימנים של השפה הכתובה אינם בבחינת "חפץ"; לא על פי שיקולי מדיניות ראויה, שכן לא ראוי לגרוע מן ההגנה הניתנת לטיפוגרפים המעצבים גופנים, בהשוואה ליוצרים פונקציונליים אחרים דוגמת אדריכלים וציירי מפות.

גם משך ההגנה הקצר יחסית על מדגם (15 שנה בלבד), לא מתאים לגופן, שמשך חיי המדף שלו הוא עשרות שנים, ושיווקו אורך זמן רב.

עוד הצביע בית המשפט על כך שההגנה על פי דיני המדגמים היא מיושנת ומסורבלת, כרוכה בעלויות ואינה אפקטיבית.

סיכומו של דבר, בית המשפט קבע כי "שיקולי מדיניות אינם יכולים להצדיק לתת לפקודת הפטנטים והמדגמים פרשנות רחבה, המביאה לכך שנראה גופן כראוי להירשם כמדגם, ונשלול את האפשרות להגן עליו מכוח דיני זכויות היוצרים. ... שיקולי המדיניות מצדיקים להעניק ליוצר הגופן הגנה מקבילה לזו שמוענקת ליוצרים אחרים ...".

סיכומו של דבר, בהתאם להלכה שנפסקה בענין נרקיס הנ"ל, ההגנה הראויה על גופנים היא במסגרת זכות יוצרים ולא במסגרת רישומו של מדגם.

האם במקרה דנן מדובר ביצירה מקורית

הנתבעות טענו בסיכומיהן, כי הגופנים אינם ראויים להגנתה של זכות יוצרים, משום שנרקיס הודה כביכול בעת חקירתו, כי האותיות שלו אינן מקוריות, אלא הועתקו מכתבי יד עתיקים.

בית המשפט דחה טענות אלו ופסק כי מתוך הקשר הדברים ניתן להבין כי נרקיס אולי הושפע ממקורות שונים, או קיבל השראה מהם, אך בוודאי שלא ניתן לקבוע כי נרקיס פשוט העתיק את הגופן ממקור מסויים כלשהו, והנתבעות גם לא מצביעות על מקור מסויים כזה.

הכלל הוא שדי במידה מינימלית של השקעה ויצירתיות על מנת שיצירה תזכה להגנה בתור יצירה ספרותית (ע"א 2790/93 Eisenman נ' קימרון  [פורסם בנבו]).

הדעה הרווחת היא שנדרשת לא רק מקוריות (קרי, שהיוצר הוא אכן המחבר הראשון), אלא גם יצירתיות מסויימת (קרי, שהיצירה תהיה ביטוי של מחשבה מקורית), כדי להצדיק את מתן ההגנה של זכות יוצרים (ראה גם ע"א 513/89-Interlego A/S נ' .Exin - Lines Bros S. A  פ"ד מח(4), 133).

נפסק כי אין ספק שבמקרה דנן עונים הגופנים על הדרישות המינימליות של השקעה ויצירתיות.

הגנה על מוצרים פונקציונאליים בזכויות יוצרים

בית המשפט דחה את טענת הנתבעות לפיה במקרה דנן הגופנים אינם ראויים להגנה משום ש"הצורה מוכתבת על ידי הפונקציה". אכן, כאשר עסקינן באותיות, ישנה הגבלה מסויימת על אופן העיצוב, על מנת שיישמרו מאפייני האותיות וניתן יהיה לזהותן כאותיות בשפה העברית ולקרוא את המילים המורכבות מהן, אך מאידך, קיימות דרכים רבות מספור בהן ניתן לעצב אות מסויימת, תוך שמירת זיהוייה הפונקציונלי כאות המוכרת לכל.

סיכומו של דבר, הגופנים שבמחלוקת עונים על הדרישות המינימליות לשם הגנתה של זכות יוצרים, והם מהווים יצירת אמנות שימושית הראויה להגנה.

האם הופרה זכות היוצרים הכלכלית (החומרית) בגופנים

מקובל להבחין בין שני סוגי זכות יוצרים: הזכות הראשונה היא הזכות הכלכלית (המכונה גם הזכות החומרית). זוהי זכות הניתנת להעברה. הזכות השניה היא הזכות המוסרית. זכות זו נשמרת לעולם ליוצר, גם אם הזכות הכלכלית הועברה לאחר.

נפסק כי פרימוס היתה רשאית להפיק את הטקסטים הקבועים ולמכור אותם לחברת החדשות, וכי חברת החדשות היתה רשאית לשדר את הטקסטים הקבועים במסגרת מהדורות החדשות שלה, בלא צורך ברשיון נוסף מאת התובעים.

ואולם שונים בתכלית הם פני הדברים בכל הנוגע לשימוש שעשתה חברת החדשות בקובץ המחשב true type שהכינו עבורה אנשי פרימוס, לצורך כתיבת הטקסטים המשתנים שיופיעו על המסך בעת השידור, על פי צרכי המהדורה הספציפית. אין חולק כי חברת החדשות לא רכשה את זכות השימוש בגופנים, לצורך כתיבת הטקסטים המשתנים, לא מן התובעים וגם לא מפרימוס (שממילא, לא היתה רשאית למכור להם את זכות השימוש בגופנים, זכות הנתונה לתובעים לבדם).

נפסק כי בענין הטקסטים המשתנים הופרה זכות היוצרים הכלכלית בגופנים, בין אם הובהר לנציגי חברת החדשות כי עליהם לרכוש רשיון שימוש, ובין אם לאו.

הגנת המפר התמים

נפסק כי חברת החדשות הפרה בתחילה בתום לב את זכות היוצרים של התובעים ואולם תום ליבה של חברת החדשות בעת ביצועו של המשדר הראשון איננו שולל את חבותה כלפי התובעים, שכן הגנת מפר תמים לפי ס' 8 לחוק זכות יוצרים, 1911, אינה חלה במקרים כגון זה. הגנת מפר תמים נתונה רק למי שלא ידע ולא היה צריך לדעת כי קיימת בכלל זכות יוצרים ביצירה המפירה. לעומת זאת, ההגנה לא תחול כאשר הנתבע רק טעה לגבי זהותו של בעל זכות היוצרים. ראה ע"א 2312/02 ארנולד דרוק נ' סוניה דנציגר, פ"ד נט(6), 421 , 430-431 (2005).

נפסק כי גם פרימוס נהגה בענין זה בתום לב, הגם שבאופן רשלני, משום שלא מתקבל על הדעת כי תבחר להפר במודע את זכות היוצרים של התובעים, שעה שהיא טרחה ורכשה מהם בתמורה מלאה את זכות השימוש בגופנים, כמו גם לנוכח העובדה שהיא לא גבתה תמורה כספית נוספת מחברת החדשות בגין יצירת קובץ המחשב שבאמצעותו הופקו הטקסטים המשתנים. בנסיבות אלה, לא היה לפרימוס כל אינטרס להפר דווקא בענין הטקסטים המשתנים את זכות היוצרים של התובעים.

הגנת השימוש ההוגן

בית המשפט דחה את טענתה של פרימוס לפיה יצירת קובץ המחשב שנמסר לידיה של חברת החדשות, אינה עולה כדי הפרה של זכות היוצרים. גם לא מדובר ב"שימוש הוגן", שכן יצירת אמצעי טכני שמאפשר להפר זכות יוצרים, כפי שהיה במקרה דנן, אינה יכולה להחשב שימוש הוגן. פרימוס מפנה בענין זה להוראות ס' 19 לחוק החדש, המגדירות מהו "שימוש הוגן" ביצירה, אך יצירתו של קובץ המחשב אינה באה בגדרה של אף אחת מבין חלופותיו של ס' 19.

הזכות המוסרית כזכות אישית שאינה ניתנת להעברה

זכות היוצרים המוסרית בגופנים שייכת אך ורק ליוצרם, נרקיס, להבדיל מהתובעים 1 ו- 2, שקיבלו מנרקיס רשיון בלעדי לשיווקם של הגופנים וכן רשות לעבדם למדיה דיגיטלית. בשונה מזכות היוצרים הכלכלית, הניתנת להעברה, הרי שהזכות המוסרית היא זכות אישית שאינה ניתנת להעברה, והיא נותרת לעולם בחזקתו של היוצר עצמו, אף לאחר שהעביר את זכותו החומרית ביצירה. כך היה הדין על פי ס' 4א' לפקודת זכות יוצרים, (להלן: "הפקודה") וכך הוא הדין גם כיום, לפי ס' 45(ב) לחוק החדש (ראה גם ט' גרינמן, זכויות יוצרים מהדורה שניה, התשס"ט- 2008, כרך ב' ע' 834, 838).

הפרת הזכות המוסרית בסילוף

התובעים טענו לפגיעה מסוג של סילוף, פגימה והפחתת ערך ביחס ליצירה לפי ס' 4א'(2) לפקודה.

נפסק כי לא נפגעה זכותו המוסרית של נרקיס.

מדובר איפוא ביצירה בעלת אופי פונקציונלי, ובהתאם לכך, מידת ההגנה שהיא זוכה לה מוגבלת לאות הבודדת ולא לצירופים של אותיות. באותיות עצמן לא נעשה כל שינוי או פגימה.

העובדה שנעשה שימוש בשני סוגי גופן במילה אחת, אינה יכולה להחשב סילוף, פגימה או שינוי של היצירה, שכן לענין זה היצירה היא כל אות בפני עצמה.

בוודאי שאין בשימוש כזה כדי לפגוע בכבודו או בשמו של יוצר הגופן.

בית המשפט קיבל את טענתה של פרימוס בסיכומיה, לפיה בהתאם לס' 50(ב) לחוק החדש, ביצוע פעולה סבירה ביצירה, איננו מהווה הפרה של הזכות המוסרית בה, כאשר לענין זה רשאי בית המשפט להתחשב, בין השאר, באופי היצירה שביחס אליה נעשתה הפעולה.

יתר על כן, במקרה דנן העובדה שנעשה שימוש בשני סוגי גופן נראית לעינם של טיפוגרפים בלבד, דוגמת התובע 2. אדם מן היישוב כלל איננו מסוגל להבחין כי מדובר בגופנים שונים זה מזה. ברי איפוא כי לא ניתן לדבר בנסיבות אלה על פגיעה בשמו של נרקיס או על הפחתת ערכה של היצירה.

בנוסף, הנתבעות הדגימו כיצד השימוש בשני סוגי גופן באותה מילה ממש הוא דבר נפוץ בענף העיצוב הגרפי, ואפילו התובעת 1 משלבת בעצמה בין סוגי גופן שונים בלוגו שלה.

זאת ועוד, מעדותו של נרקיס עולה כי הוא עצמו לא היה מודע לפגיעה כלשהי בכבודו או בשמו הטוב, ולמעשה, דומה שלא הבין על מה המהומה, שכן מבחינתו, התביעה הינה אך ורק בגין שימוש ללא רשות בגופנים.

סיכומו של דבר, יש לדחות את הטענה בדבר הפרת זכותו המוסרית של נרקיס.

מספר ההפרות לחישוב הפיצוי

ברע"א 4148/09 אקו"םנ' יום טוב, (2009) [פורסם בנבו], נפסק כי: "המבחן הקובע לעניין סעיף 3א לפקודה הוא לא מספר האקטים המפרים אלא סוג הזכות שנפגעה ... לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי עת נקט במבחן זה."

שם היה מדובר בהשמעת שלוש עשרה יצירות מוסיקליות מפירות ברצף, במהלך ארוע שמחות אחד, ואושרה החלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה לענין הפיצוי הסטטוטורי מדובר בהפרה אחת בלבד, שכן מדובר במסכת אחת במסגרת ארוע מפר אחד.

נפסק כי כל משדר חדשות שבוצעו במהלכו הפרות של זכות היוצרים בגופנים, מהווה לענין הפיצוי הסטטוטורי הפרה אחת בלבד. הואיל ועסקינן בארבעה משדרים, שכל אחד מהם נעשה ביום אחר, מדובר בארבע הפרות בלבד.

גובה הפיצוי בגין כל הפרה

ס' 3א' לפקודה קובע כי בית המשפט רשאי לפסוק לזכות התובע פיצויים ללא הוכחת נזק בסך שלא יפחת מ- 10,000 ₪ ולא יעלה על 20,000 ₪.

בית המשפט סבר כי יש לערוך הבחנה בין גובה הפיצוי בגין המשדר הראשון, לבין שלושת המשדרים הבאים.

הסיבה לכך היא שמיד לאחר המשדר הראשון, נדרשה חברת החדשות על ידי פרימוס לחדול מכל שימוש בגופנים כל עוד לא הוסדר השימוש בהם.

מכאן שחברת החדשות ביצעה את שלושת המשדרים הבאים חרף ידיעתה אודות ההפרה של זכות היוצרים בגופנים.

על כן, בעוד שבגין המשדר הראשון ראוי להסתפק בפיצוי סטטוטורי בסך 10,000 ₪, לנוכח תום ליבם של כל המעורבים בהפרה, לא כך הם פני הדברים בכל הנוגע לשלושת המשדרים הבאים. בגין משדרים אלה ראוי להשית על חברת החדשות פיצוי סטטוטורי בסך 20,000 ₪ בגין כל שידור, ואין מקום להשית פיצוי כלשהו על פרימוס לנוכח נסיונה למנוע את המשך ההפרה.

לפיכך נפסק כי, התובעים זכאים לפיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין המשדר המפר הראשון, ולפיצוי בסך 60,000 ₪ בגין שלושת המשדרים הבאים. חבותה של חברת החדשות היא בגין מלוא הסכום, ואילו חבותה של פרימוס מוגבלת לסך של 10,000 ₪, ביחד ולחוד עם חברת החדשות ולא באופן מצטבר, וזאת בגין המשדר הראשון.

הקשר בין הפיצוי לבין הנזק הממשי שנגרם

טוענות הנתבעות כי יש ליתן משקל לעובדה שנזקם האמיתי של התובעים מסתכם בסכום זעום של כ- 5,700 ₪ בלבד, הוא המחיר שחברת החדשות היתה נדרשת לשלם לו רכשה מהתובעים כדין את זכות השימוש בגופנים.

בית המשפט דחה טענה זו.

פשיטא שרכישת עותק חוקי של יצירה, זולה הרבה יותר מן הפיצוי המושת על המפר בדיעבד, לאחר שהתגלתה דבר ההפרה. יחד עם זאת, משיקולי מדיניות ראויה אין מקום לתחום את הפיצוי לגובה המחיר שניתן היה לשלם לבעל הזכויות מלכתחילה, טרם ההפרה, שאם לא כן, נעודד בכך הפרת זכויות יוצרים, שהרי המפר לא יקח על עצמו כל סיכון: אם ייתפס, ישלם בסופו של דבר סכום דומה לאותו תשלום שיכול היה לשלם מלכתחילה, ומה הועילו איפוא חכמים בתקנתם?

24 ביולי, 2010,

1 תגובות

כיצד לרשום מדגם ולהגן על עיצוב

כיצד לרשום מדגם ולהגן על עיצוב

הדרך להגן על עיצוב מוצר מסוים הינה בדרך כלל בהגשת בקשה לרישום מדגם. בדומה לפטנט, מדגם הינו רשיון מונופוליסטי זמני לניצול מסחרי של עיצוב, אשר ניתן לבעלי ההמצאה על ידי המדינה בה מבוקש המדגם.

בניגוד לפטנט, אין מדובר בפן הפונקציונאלי של המוצר אלא אך ורק בפן האסתטי-עיצובי של המוצר. לשון החוק מגדירה מדגם כ"קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט" המעטרים חפץ כלשהו.

מוצר חדש ומקורי

עיצוב כשר להירשם כמדגם אם הוא עונה על הגדרת המדגם ואם המדגם הוא "חדש או מקורי" (חידוש הוא קישוט או דוגמה שלא פורסמו קודם לכן בישראל ומקוריות נבחנת ביישום אלמנטים קיימים באופן שונה).

על מנת שהעיצוב יהיה זכאי להירשם כמדגם, יש להימנע מפרסומו בטרם הגשת הבקשה. כאן חשוב לציין כי "פרסום קודם" יכול להיות גם על דרך של פרסום באינטרנט גם בטריטוריה שאינה הטריטוריה בה מתבקש הרישום, וזאת לאור הוראת רשם הפטנטים בישראל.

מיועד לייצור תעשייתי

חשוב לציין כי מוצר הראוי להירשם כמדגם והמיוצר בייצור תעשייתי (נכון להיום, מחמישים עותקים ומעלה), אינו מוגן מכוח דיני זכויות היוצרים. עיצוב מוצר ייחודי (Custom made) אשר אינו מיועד לייצור תעשייתי יהיה זכאי להגנת דיני זכויות היוצרים.

משך הגנת המדגם

תוקף ההגנה הניתנת לעיצוב המוצר. בעוד שדיני זכויות היוצרים מגנים על יצירות במשל כל חיי היוצר ועוד שבעים שנה, מדגם ניתן לתקופה בת חמש שנים, וניתן להאריכו לשתי תקופות זהות, היינו תוקף ההגנה המקסימלי למדגם הינו לחמש עשרה שנים.

טריטוריה בה מגן המדגם

המדגם מגן אך ורק בטריטוריה בה הוא נרשם.

אופן רישום המדגם

כללי רישום המדגם קבועים בפקודת הפטנטים והמדגמים 1926 ובתקנות המדגמים 1925. 
בקשה לרישום מדגם מוגשת לרשות הפטנטים והמדגמים בדואר או במסירה אישית או על ידי מבקש המדגם או על ידי עורך הדין המגיש את המדגם (בצירוף ייפוי כוח מתאים).
 
על בקשה לרישום מדגם לכלול את הפרטים הבאים:
1. טופס בקשה לרישום מדגם מודפס (בשני עותקים). 
2. תמונות החפץ נשוא בקשת המדגם (תצלומים, שרטוטים או הדמיות מחשב) מזוויות שונות המתארות את כל פרטי העיצוב. 
3. אישור על תשלום אגרת הגשת הבקשה. 
4. מכתב המציין כי הבקשה המוגשת הינה בקשה חדשה למדגם שטרם פורסמה. 
 

תהליך הבחינה והבדיקה של מדגם

בדיקה בטרם בחינה - לאחר קבלת הבקשה, מחלקת המדגמים בוחנת את הבקשה והמסמכים שנלוו לה ומורה (ככל הנדרש) על תיקון הבקשה בטרם בחינה.
בחינת הבקשה – לאחר מילוי כלל המסמכים כנדרש בוחנת מחלקת המדגמים את הבקשה בהתאם לכללים הקבועים בדין ומחליטה האם לדחות את הבקשה למדגם או לקבלה לפרסום.
פרסום הבקשה להתנגדויות -  לאחר קבלת הבקשה לפרסום, מפורסמת הבקשה ביומן הפטנטים והמדגמים וזאת כדי לאפשר לציבור להתנגד לבקשה בעילות הקבועות לכך בדין.
קיבול הבקשה לרישום – בתום 3 חודשים מפרסום הבקשה מורה רשם הפטנטים והמדגמים על קיבול הבקשה לרישום.
 

2 בפברואר, 2010,

0 תגובות

על מדגם רשום

הדרך להגן על עיצוב מוצר מסוים הינה בדרך כלל בהגשת בקשה לרישום מדגם.

בדומה לפטנט, מדגם הינו רשיון מונופוליסטי זמני לניצול מסחרי של עיצוב, אשר ניתן לבעלי ההמצאה על ידי המדינה בה מבוקש המדגם.

בניגוד לפטנט, אין מדובר בפן הפונקציונאלי של המוצר אלא אך ורק בפן האסתטי-עיצובי של המוצר.

לשון החוק מגדירה מדגם כ"קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט" המעטרים חפץ כלשהו.

עיצוב כשר להירשם כמדגם אם הוא עונה על הגדרת המדגם ואם המדגם הוא "חדש או מקורי" (חידוש הוא קישוט או דוגמה שלא פורסמו קודם לכן בישראל ומקוריות נבחנת ביישום אלמנטים קיימים באופן שונה).

חשוב לציין כי מוצר הראוי להירשם כמדגם והמיוצר בייצור תעשייתי (נכון להיום, מחמישים עותקים ומעלה), אינו מוגן מכוח דיני זכויות היוצרים. עיצוב מוצר ייחודי (Custom made) אשר אינו מיועד לייצור תעשייתי יהיה זכאי להגנת דיני זכויות היוצרים.

לעניין זה חשיבות מהותית לעניין תוקף ההגנה הניתנת לעיצוב המוצר. בעוד שדיני זכויות היוצרים מגנים על יצירות במשל כל חיי היוצר ועוד שבעים שנה, מדגם ניתן לתקופה בת חמש שנים, וניתן להאריכו לשתי תקופות זהות, היינו תוקף ההגנה המקסימלי למדגם הינו לחמש עשרה שנים.

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור