משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

תג: עורך דין מדגם

7 ביולי, 2013,

0 תגובות

סירוב לרישום מדגם בשל פרסום קודם באינטרנט

סירוב לרישום מדגם בשל פרסום קודם באינטרנט
מבקשת המדגם חברת TEQUILA CUERVO הגישה שתי בקשות לרישום מדגמים בגין בקבוקי משקאות אלכוהוליים, ההליך נדון ברשם הפטנטים והמדגמים בפני פוסקת בקניין רוחני, סגנית רשם הפטנטים ז'קלין ברכה. ביום 9.6.2013 נתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: מחלקת המדגמים סירבה לקבל לרישום את הבקשות למדגמים בטענה של פרסום קודם באינטרנט לאור הוראות סעיף 30(1) לפקודת הפטנטים והמדגמים, 1924. המבקשת טענה כי הפרסומים שצוטטו כנגד החידוש של המדגמים אינם עומדים בתנאי חוזר מ.נ. 69 "פרסום מדגם באינטרנט כפרסום בישראל" מיום 24.12.2008 (להלן: "חוזר רשם מ.נ. 69") ולפיכך אין בהם כדי לפגוע בכשירות המדגמים לרישום. טענה זו לא נתקבלה על דעת הבוחנת ולפיכך ביקשה המבקשת להשמיע טענותיה בפני הרשם. 
 
תוצאות ההליך: הבקשה לרישום המדגמים התקבלה. נפסק כי לא ניתן היה לקבוע את תאריך הפרסום במידת הוודאות הנדרשת ועל כן, בוטלה החלטת מחלקת המדגמים. בהעדר ליקויים נוספים בבקשות לרישום המדגמים, הרשם הורה על רישומם של המדגמים. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו במסגרת התיק:

28 באוגוסט, 2012,

0 תגובות

מדגם ישן של מבקשת כפרסום קודם למדגם חדש המוגש על ידה

מדגם ישן של מבקשת כפרסום קודם למדגם חדש המוגש על ידה

החלטת סגנית רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, ז'קלין ברכה בעניין השגה על דו"חות הבוחנת בבקשות לרישום מדגמים שהוגשו כולן על ידי חברת Victualic Company. החלטה מיום 12.7.2012.

העובדות: בקשות למדגמים הוגשו עבור "מחבר לצינור". הבקשות תובעות דין קדימה מבקשות אמריקאיות. בסיום בחינת כשירות הבקשות לרישום, סירבה הבוחנת לרשום את המדגמים בשל העדר חידוש או מקוריות לאור מדגם רשום קודם על שם אותה מבקשת.

תוצאות הההליך: נפסק כי בקשות לרישום מדגם 49080, 49082, 49289 ו-49310 תירשמנה כוריאנטים של מדגם רשום 47812. בקשה לרישום מדגם 49287 תירשם כמדגם עצמאי.

נקודות מרכזיות שנדונו בהחלטה:

16 בפברואר, 2012,

1 תגובות

הפרת מדגם בשעוני צלילה

הפרת מדגם בשעוני צלילה

הצדדים לכלל התביעות הם חברת סובקורונו המשווקת ומייצרת שעוני סאב, האחים בר נוי המשווקים ומייצרים שעוני אמבוס, וחנויות שונות ששיוקו את שעוני אמבוס.

המדובר ב 4 תביעות שהוגשו במועדים שונים ואוחדו לדיון אחד:

  1. תביעת "סאב" נגד בר נוי (ת.א. 1673/05) – בגין העתקה של דגם שעוני הבסיס (שלא נרשם כמדגם) והעתקה של רצועת השעון (רשומה כמדגם).
  2. תביעת "סאב" נגד בר נוי והחנויות ששיווקו (ת"א 1954/06) - בגין העתקה של דגם שעון sub diving watch (הרשום כמדגם) והעתקה של רצועת השעון (רשומה כמדגם).
  3. תביעת בר נוי כנגד "סאב" (ת.א. 2605/06) – תביעה לביטול מדגם שעון sub diving watch.
  4. תביעת בר נוי כנגד "סאב" (ה.פ. 317/07) – תביעה לסעד הצהרתי כי שעוני הצלילה החדשים של אמבוס אינם מפרים את זכויות "סאב".

התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 16.2.2012 ניתן פסק הדין מפי כב' השופט יהושע גייפמן. 

סיכום פסק הדין

בית המשפט דחה את תביעת סאב בגין דגם שעוני הבסיס וקיבל את תביעת סאב בגין דגם שעון sub diving watch. בית המשפט דחה את תביעות ברנוי.

ניתן צו מניעה קבוע האוסר על כלל הנתבעים לשווק את השעונים המפרים את זכויות סאב במדגם 38665 על שעון מדגם sub diving watch.

נקבע כי בר נוי ישלמו לסאב פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק בסך 70,000₪.

נפסק כי החנות, תכשיטי אלן אור, תשלם לתובעים פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק בסך 30,000 ₪ ואילו בר נוי יחוייבו להחזיר סכום זה לחנות.

בנוסף נפסק כי בר נוי ישלמו לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 60,000 ₪.

 

נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:

העדר העתקה של דגם הבסיס (שלא נרשם כמדגם)

נפסק כי שעוני אמבוס אינם מהווים חיקוי של שעוני דגם הבסיס של סאב ואין חשש שהצרכן הממוצע יטעה לחשוב ששעוני אמבוס הם של סאב. קביעה זו התבססה על ההנמקות הבאות:

  1. לא נרשם מדגם.
  2. המדובר בשוק צפוף.
  3. יש הבדלים עיצוביים רבים.
  4. אין דמיון בחוזי בין הסימן אמבוס לבין הסימן סאב שעל השעונים.
  5. שם המותג אמבוס מצוין בצורה בולטת השולל את החשש להטעייה.

העדר העתקה של הרצועה (שנרשמה כמדגם)

נפסק כי רצועת אמבוס אינה מהווה חיקוי של רצועת סאב. קביעה זו התבססה על ההנמקות הבאות:

  1. יש הבדלים עיצוביים רבים.
  2. שם המותג אמבוס מצוין בצורה בולטת השולל את החשש להטעייה.

פרסום קודם השולל מדגם

התנאים לכשירות רישום מדגם מפורטים בסעיף 30 לפקודת הפטנטים והמדגמים. על מנת שניתן יהיה לרשום מדגם- על המוצר נשוא המדגם להיות חדש או מקורי וכן לעמוד בתנאי של העדר פרסום קודם בישראל. פרסום קודם יכול להוות מדגם קודם או מוצר שפורסם בישראל ע"י שיווק או פרסום בפומבי בדרך אחרת.

ריצ'רד, הבעלים של סאב, הודה בחקירתו הנגדית, שהחל למכור את רצועת השעון בישראל בשנת 2000 – כ- 3 שנים לפני הגשת הבקשה לרישום המדגם על רצועת השעון.

על כן, לאור הוראת סעיף 30 לפקודת הפטנטים המדגמים, ולאחר שהוכח שרצועת השעון שווקה ופורסמה בישראל קודם להגשת הבקשה למדגם – יש להורות על ביטול מדגם 38807.

ביטול מדגם מחמת חוסר חידוש והיעדר מקוריות

בעתירה לביטול מדגם יש להשוות בין שעון המדגם כפי שמופיע בתעודת רישום המדגם לבין חומר שפורסם בפומבי בישראל לפני תאריך הגשת המדגם.

נפסק כי השוואת שעון המדגם לפרסומים שצורפו לכתב התביעה מלמדנו שאין דמיון בין השעונים המבססים עילה לביטול.

בע"א 3406/96 סלע נ' אקרשטיין תעשיות בע"מ תקדין-עליון 99(1), 590 פסק כב' השופט אילן: "החידוש מציג דרישה לפיה המדגם צריך להראות צורה, דוגמה או קישוט בלתי מוכרים בכלל, ואילו המקוריות מדברת על דרך יישומם של אלמנטים ידועים באופן שונה מן הידוע קודם לכן באותו תחום... בתחומים מסוימים תבוא דרישת החידוש או המקוריות על סיפוקה גם על יסוד שינויים ותוספות קטנים למדי... בתחומים בהם מתרבה מספר המדגמים במהירות – בכל אלו יכולים שינויים מועטים לעלות כדי חידוש".

לעניין המקוריות – נפסק כי דרישת המקוריות התקיימה באופן המצטבר של שילוב הקישוטים המייחדים את סאב.

העתקת מדגם שעון sub diving watch

נפסק כי אמבוס העתיקה את דגם שעון הצלילה [שעון המדגם] של סאב.  התדמית הכוללת וקווי המתאר הצדים את העין מחייבים קביעה שמדובר בחיקוי בולט של המדגם. קביעה זו התבססה על ההנמקות כדלקמן:

  1. ישנם אפשרויות רבות לעיצוב.
  2. שעוני אמבוס עשו שימוש בחוזי הכללי של שעוני סאב.
  3. יש דמיון בולט בין שעוני אמבוס למדגם.
  4. יש העתקה של מאפיינים קישוטיים מצטברים. ולא הובאה ראיה כי מאפיינים אלו קיימים במצטבר בשעון של חברה אחרת.
  5. מנהל המכירות של אמבוס בשיחה מוקלטת הודה כי "כן זה אותו מוצר... זה אותו קונספט פחות או יותר".
  6. הצרכן הסביר עלול לטעות ולחשוב ששעון הצלילה של אמבוס הוא שעון המדגם של סאב.

גניבת עין בשעון

נפסק כי לסאב קמה עילה בעניין שעון המדגם גם בעילה של גניבת עין.

עוולת גניבת עין קבועה בסעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות. לצורך הוכחת העוולה יש להוכיח: קיומו של מוניטין אצל התובע, ושמכלול התנהגותו של הנתבע עולה כדי יצירת חשש להטעיה בעוד שהנכס שייך או קשור לעוסק האחר.

חשש להטעיה

בית המשפט קבע כי הוכח שקיים חשש סביר כי מעשה אמבוס יגרום לקונה רגיל לחשוב בטעות כי מדובר בטובין המסופקים ע"י סאב, בעוד למעשה מדובר באלה של אמבוס.

המדובר באותו סוג סחורה ושני המוצרים עונים לאותו חתך לקוחות ובנוסף, יש להתחשב גם בזכרונו הבלתי מושלם של הצרכן ובאפשרות כי הוא ייחשף לשני המוצרים כשהם לא מונחים אחד ליד השני.

מוניטין

נפסק כי לסאב קיים מוניטין בשעון. ההוכחה על קיומו של מוניטין נסמכת על ההנמקות כדלקמן:

  1. סאב עשתה שימוש ייחודי וממושך בקו שעוני הצלילה.
  2. הקולקציה של סאב מבוססת על אותם אלמנטים קישוטיים.
  3. סאב מוכרת את שעון המדגם אך ורק ב 13 חנויות הרשת.
  4. יוצרו ושווקו למעלה מ- 21 אלף שעונים.
  5. הוצאות הפרסום של סאב היו מאות אלפי שקלים.
  6. העתקה כאשר אין סיבה פונקציונלית לחיקוי, מלמדת על המוניטין.

פסיקת פיצוי בגין הפרת מדגם וגניבת עין

הפיצוי בחוק עוולות מסחריות הינו פיצוי עונשי – הרתעתי. בגובה הפיצוי יתחשב בית המשפט בעוצמת ההפרות, במספרן ובמשכן, באשמו של המפר, באופיו ובגודלו של העסק המפר [ראו ע"א 45/08 מיגדור בע"מ נ' גייל תקדין עליון 2010(4) 3646].

נפסק כי המדובר בהפרות מתמשכות. נפסק כי בר נוי היו מודעים לשעון המדגם ולקו העיצוב המאפיין את שעוני סאב, לפיכך יש חומרה יתרה בחיקוי הבולט של שעון המדגם שנעשה לאחר פרישתם של בר נוי מחברת סאבכרונו.

נפסק כי יש לחייב את בר נוי לשלם לסאב פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק בסך 70,000 ₪.

פסיקת פיצוי כנגד החנויות שמכרו את השעונים: העדר ידיעה

סעיף 37(1)(ב) לפקודת הפטנטים והמדגמים מורה: "כל עוד קיימת זכות מדגם... אסור לשום אדם לפרסם סחורה או להציעה למכירה, אם ידע כי ייחדו לאותה סחורה מדגם או כל חיקוי הימנו...".

סעיף 8 לחוק זכויות יוצרים 1911 מורה: "אם הוגש משפט מחמת הפרת זכות יוצרים ביצירה והנתבע טוען שלא ידע בדבר קיומה של זכות יוצרים ביצירה, לא יהא התובע זכאי לכל תרופה משפטית, פרט לקבלת צו מניעה או צו איסור לגבי ההפרה, אם הוכיח הנתבע שבתאריך ההפרה לא ידע ולא היה יסוד נאמן לחשוד שקיימת זכות יוצרים ביצירה".

נפסק כי משלא הוכח היסוד הנפשי של מודעות הנדרש בסעיף 37(1)(ב) לפקודת הפטנטים והמדגמים בעניין בעלי החנויות – אין להטיל פיצויים סטטוטוריים על בעלי החנויות, ויש להסתפק בהשארת צו המניעה הזמני, החל גם לגביהם - על כנו.

דין שונה חל על התביעה לחייב בפיצויים סטטוטוריים את חב' תכשיטי אלן. בית המשפט שוכנע שהייתה מודעות של מנהל השיווק של חב' תכשיטי אלן לכך שהם משווקים שעון בעל דמיון בולט לשעון המדגם ובעניין זה הייתה "עצימת עיניים" מצד החברה. על כן נפסק כי חב' תכשיטי אלן תחוייב בגין הפרת המדגם ועוולת גניבת עין,  מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין [מודעות לדמיון הבולט ועצימת עיניים], בתשלום פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק לתובעת בסך 30,000 ₪.

25 באוגוסט, 2010,

0 תגובות

הפרת מדגם וזכות יוצרים באריזה

הפרת מדגם וזכות יוצרים באריזה

בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט יהודה זפט – סגן הנשיא (ת"א 20300-03-10) - 25.8.2010

תחום: תביעה על הפרת זכויות יוצרים ומדגם.

נושאים: זכות היוצרים באריזה קצפת, מדגם רשום ומוניטין למשווק.

עובדות:

לטענת התובעת, הנתבעת משווקת מוצרים תוך שימוש בשם דומה ואריזה זהה (להלן:"אריזת הקצפת") שזכויות היוצרים בה הם של התובעת. כמו כן טוענת התובעת כי הנתבעת משווקת מוצר נוסף באריזה המפרה מדגם הרשום בבעלות התובעת (להלן:"המדגם"), בכך, לטענת התובעת מעוולות הנתבעות בהפרת זכות יוצרים, הפרת מדגם, גניבת עין וגזל ומתעשרות כלא כדין על חשבונם.

נפסק:

התביעה נדחית: בית המשפט פסק כי התובעות ביחד ולחוד תשלמנה לנתבעת 1 את הוצאות המשפט, ושכר טרחת עו"ד בסך חמשים אלף בצירוף מע"מ כדין, וכסכום הזה לנתבעת 2.

נקודות מרכזיות

לעניין זכות היוצרים באריזה קצפת

לכתב התביעה צירפה התובעת הסכם שנכרת לכאורה בין התובעת ובין צד ב' לפיו עיצב צד ב' את אריזת הקצפת ותמורת תשלום העביר את זכות היוצרים באריזת הקצפת לתובעת. בית המשפט קבע כי סביר להניח שהסכם זה נכרת לצורך ההליך הנ"ל, לאחר שהתובעת כבר עשתה שימוש באריזת הקצפת, בשל שלא נשא תאריך.

עוד מוסיף בית המשפט כי כדי לזכות בהגנת זכות יוצרים דרושה מידה מינימלית של יצירתיות או מקוריות, בית המשפט מפנה לשם כך לע"א 8485/08 The FA Premier League Limited ואח' נ' המועצה להסדר הימורים בספורט (פורסם בנבו).

בית המשפט מדגיש וקובע כי זכות יוצרים מוקנית על פי הוראות סעיפים 33 – 37 (פרק ה) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח , ואין במגעים שהתנהלו בין התובעת לבין נציגי RICH בקשר לשימוש בגרפיקה של אריזת הקצפת ולמשמעות שמייחסת התובעת למגעים אלה, כדי לסייע לבסס זכות יוצרים מקום  שלא התקיימו היסודות הצריכים על פי דין לביסוס הזכות.

לעניין מדגם רשום

בית המשפט מאזכר את ע"א 7125/98 מיפרומאל תעשיות ירושלים נ' קליל תעשיות (פורסם באתר בית המשפט העליון) [פורסם בנבו]: " המדגם נועד להעניק הגנה ליוצר הצורה החדשנית של המוצר. ההגנה נועדה לקדם את אינטרס הפרט, יוצר הצורה, כמו גם את אינטרס הכלל בפיתוח וביצירה של עיצובים אסתטיים חדשים או מקוריים."

בית המשפט קובע כי ברישום מדגם גלומה פגיעה בזכות לחופש העיסוק והקניית מונופול ביחס לצורת המדגם. על כן ובהתחשב באינטרס הציבורי בפיתוח ויצירה של עיצובים אסתטיים חדשים או מקוריים, יש ליתן לאמור בהצהרת החידוש שבתעודת רישום המדגם משקל מכריע בשאלת היקף הגנת המדגם, ובהתאם יש להגביל את ההגנה  לחלק בו מצוי  החידוש, בענייננו "החלק התחתון של הקופסא". בנסיבות אלה, משמעות הצהרת החידוש ברורה והיא  מוגבלת לחלק התחתון בלבד. בית המשפט קובע כי נוכח האמור עד כאן ומשהתובעת עצמה מסכימה שהתחתית הינה רכיב פונקציונאלי, דינו של המדגם להתבטל.

לעניין מוניטין

בית המשפט רואה לנכון להוסיף כי התובעת שיווקה את מוצרי הקצפת כמפיצה של חברה אחרת ועל כן יש לייחס את המוניטין במוצרים האלה לחברה הנ"ל ולא לתובעת.

22 באוגוסט, 2010,

0 תגובות

הפרה של הסכם פשרה ביחס להטעיה באריזות - בזיון בית משפט

בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת סגנית הנשיאה ד"ר דרורה פלפל (ת"א 1846/08) - 22.8.2010

תחום: הפרת קניין רוחני, הפרת מדגם, אכיפת הסכם פשרה ובזיון בית משפט.

נושאים: לעניין בזיון בית משפט, אכיפת הסכם פשרה בהליכי בזיון, בחינת ההפרה לאור הסכם הפשרה, היסוד הנפשי הנדרש לצורך ביסוס טענת בזיון ושיקול דעת בית המשפט בהטלת הסנקציה מכוח ביזיון.

עובדות:

הוגשה תביעה לבית משפט זה בטענה כי המשיבים מפרים זכויות קניין רוחני במיכלי אריזה חד פעמיים למוצרי מזון. במהלך המשפט, הגיעו הצדדים להסכם פשרה. המשיבים, לאחר חתימה על הסכם הפשרה החלו לשווק ולמכור מיכלים חדשים, הדומים, במשמעות הסכם הפשרה, למוצרי המבקשים ומכאן הבקשה לאכיפת הסכם הפשרה.

נפסק:

הבקשה התקבלה: בית המשפט קבע כי בוצעה הפרה של הסכם הפשרה וכי על מנת להרתיע את המשיבים מהפרה נוספת בעתיד של צו המניעה המשיבים יחויבו, ביחד ולחוד, בקנס של 10,000 ₪ לכל יום נוסף של הפרה, קרי ייצור ו/או שיווק של מיכל מדגם "רוקו" החל מ -10 ימים  ממועד החלטה זו. כמו כן נפסקו לטובת המשיבים הוצאות הבקשה ושכר טרחת עו"ד בסך של 40,000 בתוספת מע"מ.

נקודות מרכזיות

לעניין בזיון בית משפט

בית המשפט מזכיר כי סעיף 6 (1) לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: "פקודת הבזיון") קובע בזו הלשון:

"(1) בית המשפט העליון, בית המשפט לפשעים חמורים, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י), 1922, בית המשפט המחוזי, בית המשפט לקרקעות ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה".

בית המשפט מצטט את שקבע בית המשפט העליון ברע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, (פ"ד נט (4) 49):

"הליך לפי סעיף 6 לפקודת בזיון ביהמ"ש הינו הליך בעל אופי מיוחד המצוי בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי "רגיל" להליך פלילי. אין הוא עונשי במהותו ומטרתו העיקרית להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד. עניינו של ההליך הוא במישור היחסים שבין הצדדים המתדיינים ואין הוא מיועד להטיל דופי או לפגוע במפר הצו. זהו הליך אכיפה קיצוני שמקובל לראות בו הליך שיורי, ואין להיזקק לו כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית. עם זאת, למרות הזהירות והאיפוק בהפעלת מנגנון הבזיון, מיהותו של ההליך השיפוטי, חשיבותו וכבודו מחייבים קיום החלטות וצווים שיפוטיים".

בית המשפט קבע כי לאור דברים אלה מטרתה של הוראת סעיף 6 לפקודת הבזיון אינה עונשית, אלא אכיפתית. תכליתה היא להביא לידי כך שצווי בית המשפט יבוצעו ויוצאו מהכוח אל הפועל כאשר הסנקציה המוטלת בצידה נועדה לסייע לנפגע לאכוף ביצוע החלטה שיפוטית, בה זכה כדין. בית המשפט מדגיש, חרף דברים אלה, כי לא בכל מקרה הליך הבזיון הוא ההליך האפשרי, וגם במקרים בהם הוא אפשרי, לא תמיד הוא ההליך ההולם את נסיבות המקרה.

אכיפת הסכם פשרה בהליכי בזיון

בית המשפט מזכיר כי ברע"א 9182/08 פאנדנגו איסוף ומיחזור בע"מ נ' דהן, [(פורסם בנבו) (12.4.09)], התייחס בית המשפט העליון לשימוש בהליך לפי פקודת הבזיון, לאכיפת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, בקובעו:

"כידוע, פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים כולל בתוכו הן מרכיבים של הסכם והן מרכיבים של פסק דין (ראו: רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלניאק, פ"ד נג (3) 337, 344 (1999) (להלן – עניין עזרא)). פסק דין שכזה, לעניין סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, ניתן - כעיקרון - לאכיפה בהליכי ביזיון (ראו: ע"פ 658/82 שמד"ר מעליות בע"מ נ' בן צבי, פ"ד לח (1) 136 (1984)). לא בכל מצב יהיה הליך הביזיון ההליך הראוי".

בית המשפט מוסיף ומזכיר כי למשל נקבע בפסיקה, שכאשר הצדדים חלוקים בשאלת פרשנותו של הסכם פשרה שאומץ בפסק דין, אין מקום בדרך כלל לנקוט הליכים לפי פקודת הבזיון [רע"א 5112/07 סיבוני נ' יזרעאלי, (פורסם בנבו) (28.1.08)].

בחינת ההפרה לאור הסכם הפשרה

בית המשפט קבע כי בהשוואת מכלול חזות המיכלים מדגם "רוקו" ומדגם "בר" שהוגשו לבית המשפט, ניכר כי קיים דמיון משמעותי רב בין שני המוצרים, בהיבט העיצובי, כאשר חלק מהשינויים אותם מנה מומחה המשיבים, מתייחסים לאותם מאפיינים אשר גם שוני בהם ייחשב כמוצר דומה על-פי הוראת סעיף 1.5 להסכם. מכאן, לאור נוסח ההתחייבות המפורשת שנטלה על עצמה ואקוטק בסעיף 1.5 להסכם הפשרה, בית המשפט קבע, שקיים דמיון משמעותי בין מיכל "רוקו" למיכל "בר", עד כדי הטעיה. ומזכיר כי אף מומחה המשיבים, התקשה בעדותו לקבוע איזה מיכל הוצג בפניו.

היסוד הנפשי הנדרש לצורך ביסוס טענת בזיון

בית המשפט מזכיר כי אשר ליסוד הנפשי הנדרש לצורך ביסוס טענת הביזיון, קבע בית המשפט העליון שאין צורך בהוכחת כוונה להפרת הצו, וכדברי השופט מ' חשין בע"פ 2351/95 "מובי" בירנבאום בע"מ נ' שמעוני, (פ"ד נא (1) 661): "דעתנו נוטה אפוא למסקנה זו, שלעניין חיובו של נתבע בהליכי ביזיון בית-משפט שנועדו לאכיפת צווי בית-משפט, אין הכרח כי בלב הנתבע תשכון "מחשבה פלילית" ספציפית של "כוונת הפרה" או של מצב נפשי בדומה לה. די בכך שהנתבע מודע למעשיו או למחדליו ו"בזיון בית המשפט" קם ונהיה".

שיקול דעת בית המשפט בהטלת הסנקציה מכוח ביזיון

בית המשפט מזכיר כי בפסק הדין שניתן ב-ע"פ 5177/03 מור נ' דנציגר-משק פרחים "דן", [(פורסם בנבו) (4.4.04)], נקבע ברוב דעות של כב' הנשיא א' ברק והשופטת א' חיות, כי הקנס אותו ניתן להטיל מכוח סעיף 6 (1) לפקודת הבזיון, אינו מוגבל לקנס מותנה בלבד ובמקרים מתאימים ניתן להטיל במסגרת הליכי בזיון, גם קנס בפועל לתשלום מיידי, על מי שנמצא כי הפר צו של בית משפט.

ובמילותיו של בית המשפט, מפי כב' הנשיא א ברק: "תכליתה של הוראה זו (סע' 6 לפקודת הבזיון – ד.פ.) היא לכפות ציות בעתיד להוראות בית-המשפט המופרות, ולא לענוש על מה שאירע בעבר. ההוראה צופה פני עתיד ולא פני עבר. היא נועדה לכוון התנהגות בעתיד ולא לענוש על התנהגות בעבר. [...] לדעתי, האפשרות להטיל סנקציה של קנס שתוקפו מיידי עולה בקנה אחד עם תכליתו (האזרחית) של סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, הנוגעת לאכיפה יעילה של צווי בית-המשפט. יש לשמור על פקודת בזיון בית המשפט כמכשיר משפטי יעיל ומרתיע [...]. אין בעובדה כי קיים בקנס המוטל על אתר אלמנט עונשי מסוים כדי לשלול ממנו את תכליתו האכיפתית – לגרום לצד המפר את הוראות בית-המשפט לחזור ולמלא אחריהן".

עם זאת, נקבע גם כי:

"סמכות לחוד ושיקול-דעת לחוד. גם אם רשאי בית-המשפט להטיל סנקציה מיידית, אין זאת אומרת שתמיד ראוי להטיל אותה. הסנקציה המוטלת מכוחה של פקודת בזיון בית המשפט הינה סנקציה שתכליתה לכפות ציות להוראות בית-המשפט. סנקציה חריפה מדי עלולה להפוך לסנקציה עונשית במהותה, ועל-כן היא עלולה להחטיא את תכליתו של סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט (פרשת ויטקו [5], בעמ' 107). יש "לתפור" את הסנקציה בזהירות הראויה בהתחשב בנסיבות שעל הפרק. כמו כל החלטה שיפוטית אחרת, גם בעניין התגובה השיפוטית במסגרת הליכי ביזיון הסנקציה צריכה להיות סבירה ומידתית (ראו גולדשטיין, במאמרו הנ"ל [13], בעמ' 183). על בית-המשפט לבחון אם הטלת סנקציה "על-תנאי" די יהיה בה, בנסיבות העניין, להשיג את מטרות האכיפה. עליו לציית להוראותיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולעמוד על המשמר מפני פגיעה לא נאותה בקניינו של מפר פסק-הדין לצד שמירה נאותה על זכויותיו של הנהנה ממנו (השוו ד' שורץ "מגמות התפתחות בסדר-הדין האזרחי" [14])".

16 באוגוסט, 2010,

0 תגובות

הפרת מדגם ריפוד למושב רכב

בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת ענת ברון (תא (ת"א) 2531/05) – 16.8.2010

תחום: תביעת הפרת מדגם

נושאים: מטרת המדגם, רישום מדגם, המונופול שמעניק המדגם, האם מוצר מפר מדגם?

עובדות:

עניינה של התובענה הוא במדגם רשום של התובעת בגין כיסויים למושב ולגב הספסל האחורי של מכונית, ובעתירה למתן צו מניעה שיאסור על הנתבעת להפר את המדגם על ידי מכירה של מוצר דומה או זהה; וכן לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בגין הנזקים הכספיים שנגרמו לתובעת עקב הפרה נטענת של המדגם, ולצורך זה להקדים ולצוות על הנתבעת ליתן חשבונות.

נפסק:

ניתן צו מניעה המורה לנתבעת לחדול ולהימנע מכל שימוש במוצר המהווה הפרה של המדגם.

עוד ניתן צו למתן חשבונות שלפיו על הנתבעת להמציא את פירוט כמות הסטים של המוצרים המפרים שיובאו על ידי הנתבעת, המחיר ששולם עבורם, מחיר המכירה, הרווח מהמכירה.

שאלת הסעדים הכספיים בגין ההפרה תידון לאחר שהתובעת תקבל את החשבונות.

נפסק כי הנתבעת תישא בשכר טרחת עורך דין בגין שלב זה של הדיון בסך 25,000 ₪.

נקודות מרכזיות:

מטרת המדגם

המדגם נועד להעניק הגנה ליוצר הצורה של המוצר. ההגנה נועדה לקדם את אינטרס הפרט, יוצר הצורה, כמו גם את אינטרס הכלל בפיתוח וביצירה של עיצובים אסתטיים חדשים או מקוריים. ההגנה ניתנת לצורה המיוחדת של המוצר, כפי שהעין מסוגלת לקולטה. הצורה צריכה למשוך את עינו של הצרכן הרלבנטי, באופן שישפיע על בחירתו במוצר הספציפי. יחד עם זאת, לצד הדרישה הפוזיטיבית למשיכת עין, נשללה ההגנה – כך על פי הסיפא להגדרת המדגם – מחפץ שצורתו מוכתבת כל כולה על פי תפקידו לאמור שצורתו פונקציונלית גרידא.

פקודת הפטנטים והמדגמים מעניקה הגנה למדגם שנרשם על פיה. הגדרת "מדגם" נמצא בסעיף 2 לפקודת הפטנטים והמדגמים: "'מדגם' אין פירושו אלא קווי דמות, צורה דוגמא או קישוט שמייחדים לכל חפץ ע"י תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין הרואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של ענין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מיכנית".

רישום מדגם

על  מנת שמדגם יירשם על ידי רשם המדגמים, צריך שהוא יענה על התנאים הקבועים בפקודה, קרי עליו להיות "חדש או מקורי שלא נתפרסם קודם לכן בישראל" (סעיף 30(1) לפקודת הפטנטים והמדגמים).

המונופול שמעניק המדגם

הבעלים הרשום של המדגם הוא בעל זכות יוצרים במדגם למשך חמש שנים מעת רישומו, ויכול רשם המדגמים להאריך את תקופת ההגנה פעמיים, למשך חמש שנים כל פעם, ובסך הכל חמש עשרה שנים (סעיף 33 לפקודת הפטנטים והמדגמים).

זכות היוצרים המוענקת לבעלים הרשום במדגם, מעניקה לו מונופול מסחרי בצורה המוגנת לתקופה הקבועה בפקודה. כל עוד קיימת לבעל המדגם זכות זו, אסור לשום אדם להפר אותה (סעיף 37(1) לפקודת הפטנטים והמדגמים).

האם מוצר מפר מדגם?

המבחן הקובע לצורך הכרעה אם מוצר מסוים נמצא מפר זכות מדגם רשומה הוא "מבחן העין"; קרי: מבחן ההתרשמות מן הצורה של המוצר כפי שהעין מסוגלת לקלוט אותה.

בית המשפט נדרש, בראש ובראשונה, לקבוע מיהו הצרכן הרלבנטי להליך הנדון בפניו, אשר בעיניו תבחן שאלת ההפרה. ככלל, הצרכן הפוטנציאלי, אשר בעיניו נבחן המוצר, הוא 'הצרכן הממוצע' או 'הצרכן הסביר', הרוכש את המוצר מבלי שהוא מקדיש לעניין זמן רב לצורך בחינה מדוקדקת ומבלי שהוא עורך השוואה בין המוצרים בשוק (ת"א (חיפה) 10340/97 אירועית שיווק יבוא נ' יאיר, [פורסם בנבו] תקדין-מחוזי 99(1) 62). עם זאת, יתכנו מקרים בהם יחייב אופיו של המוצר, כי ההשוואה תיערך בעיניו של מומחה לדבר (כ"בעל המקצוע הממוצע" שבסעיף 5 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967) בהיותו הצרכן הנכון.

בשלב השני, צריך בית המשפט לקבוע את מהות המוצר (ה'חפץ', כלשון הפקודה), העומד להשוואה. בית המשפט יברר, לצורך כך, כיצד נמכר המוצר או כיצד נעשה בו שימוש בפועל.

לבסוף, מששם בית המשפט לנגד עיניו את הקונה הרלבנטי של המוצר, המבקש לרכוש את המוצר בתנאים הרגילים בהם עומד הוא למכירה או לשימוש, שומה עליו להשוות בין המוצרים ולקבוע אם המוצר האחר מהווה 'חיקוי בולט' של המוצר המוגן במדגם (ע"א 7125/98 מיפרומאל נ' קליל, פ"ד נז(3) 702 (2003), 712).

ההשוואה המתבצעת במסגרת השלב האחרון של "מבחן העין", מעוררת את עיקר הקושי.

המבחן לביצוע ההשוואה, והוא "מבחן החשש להטעייה", קרי: אם יסבור בית המשפט כי הצרכן עלול לטעות בין שני המוצרים, יהווה הדבר אינדיקציה לכך שמדובר בהפרה, ולהיפך. עם זאת הדגיש בית המשפט כי מדובר במבחן עזר בלבד, שכן האיסור להפר זכות מדגם רשומה של מוצר הוא מוחלט ואינו מותנה בקיומה של הטעייה.

פרמטר רלבנטי נוסף, שיש להביאו בחשבון בהערכת השינויים שנתגלו בהשוואה בין המוצרים, הוא היקף ההגנה הניתן למדגם הרשום, הנגזר ממידת החידוש או המקוריות שבו, בתחומים כאמור, בהם יש מרווח תמרון קטן יחסית בעיצוב הדגמים השונים, אין לפרוש את הגנת המדגם בצורה רחבה מדי ולפיכך תינתן למדגם הרשום הגנה בהיקף צר ומוגבל יותר.

בית המשפט נדרש, אפוא, לבחון את מידת החידוש והמקוריות במדגם הרשום ולהשוותו למוצרים קודמים הקיימים בתחום הרלוונטי. אם יימצא כי החידוש או המקוריות שבמדגם אינם משמעותיים, עשוי בית המשפט, באופן דומה, לשלול טענת הפרה, על יסוד שינויים קלים בלבד, שהוכנסו במוצר החדש.

בית המשפט פסק כי השוואה בין הכיסויים מגלה כי "הגופיות האחוריות" הנמכרות על ידי הנתבעת זהות לאלה הנמכרות על ידי התובעת מבחינת הגזרה והצורה, ושונות רק בצבען ויתכן שגם  בסוג הבד. ודוק: המדגם הרשום הוא בגין הגזרה (הצורה) של הכיסויים לספסל האחורי של הרכב – מושב וגב, לפי העניין; שכן הדגש "במדגם" על פי הגדרתו בפקודה וההלכה הפסוקה הוא על הצורה. המדגם שנרשם על המוצר אינו כולל את צבע המוצר, את סוג הבד, או אם נתפר בשילוב צבעים.

על כן נמצא אפוא כי מוצר הנתבעת זהה למוצר נושא המדגם. מדובר איפוא "בחיקוי תרמית" וממילא ב"חיקוי בולט" של המוצר כלשון סעיף 37(1) לפקודת הפטנטים והמדגמים. משכך אין צורך להוסיף ולהידרש "למבחן החשש להטעיה" שהוא מבחן עזר.

29 ביולי, 2010,

0 תגובות

עשיית עושר בגין העתקת מהדק בטון המוגן במדגם

עשיית עושר בגין העתקת מהדק בטון המוגן במדגם

בית המשפט המחוזי מרכז, השופט ד"ר שאול מנהיים (ת"א 10648-09-09) –  29.7.2010

תחום: עשיית עושר בגין העתקת מהדק בטון המוגן במדגם

נושאים: עשיית עושר ולא במשפט, הגנה מכח דיני עשיית עושר על מוצר המוגן במדגם, היקף ההגנה על קניין רוחני מכוח דיני עשיית עושר

עובדות:

נטען כי התובעת מייצרת מייבאת ושווקת שני סוגים של מהדקים לחיבור יציקות בטון, הנתבעים משווקים מוצר הדומה דמיון רב למוצר התובעת.

נפסק:

התביעה נדחתה:  נפסק כי התובעת לא הוכיחה את היסודות הדרושים להקמת עוולת עשיית עושר ולא במשפט. התובעת חויבה בשכר טירחה של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ.

נקודות מרכזיות

תנאי בסיס להוכחת עילת עשיית עושר ולא במשפט

בית המשפט קבע כי על מנת להקים יסודות ראשוניים של עילה זו, ראשית יש לבחון שני תנאים מצטברים:

1. האם התובעת פיתחה בעצמה את המוצר והשקיעה משאבים בפיתוחו.

2. האם המוצר המשווק על ידי הנתבעים הוא בגדר חיקוי של מוצר התובעת.

נפסק כי במידה ותנאי אחד לא מתקיים, עילת עשיית עושר זו לא מתקיימת.

 

הגנה מכח דיני עשיית עושר על מוצר המוגן במדגם

בית המשפט פסק שלא ראוי להחיל הגנה המבוססת על דיני עשיית עושר על מוצר שנרשם כמדגם. בית המשפט מאזכר את הלכת א.ש.י.ר בנושא דיני עשיית עושר אשר מנחה כי יש להגן באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט על רעיונות שלא זכו להגנת קניין רוחני משום שאינם יכולם לקבל הגנה זו או משום שמי שהיה זכאי להגנה זו לא פעל באופן הנדרש כדי לקבלה.

בית המשפט מוסיף וקובע כי החלת הגנה המבוססת על דיני עשיית עושר על מוצר המוגן בקניין רוחני, "יש בה משום הכנסת יסודות ניכרים של אי ודאות שאינה רצויה, ככלל, בחיי המסחר. היא גם עלולה לפגוע בתחרות (על כל הנזקים של פגיעה כזו). יש בה גם משום פגיעה בחופש העיסוק. יש הרואים בה אף משום הסגת גבולו של המחוקק".

24 ביולי, 2010,

1 תגובות

כיצד לרשום מדגם ולהגן על עיצוב

כיצד לרשום מדגם ולהגן על עיצוב

הדרך להגן על עיצוב מוצר מסוים הינה בדרך כלל בהגשת בקשה לרישום מדגם. בדומה לפטנט, מדגם הינו רשיון מונופוליסטי זמני לניצול מסחרי של עיצוב, אשר ניתן לבעלי ההמצאה על ידי המדינה בה מבוקש המדגם.

בניגוד לפטנט, אין מדובר בפן הפונקציונאלי של המוצר אלא אך ורק בפן האסתטי-עיצובי של המוצר. לשון החוק מגדירה מדגם כ"קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט" המעטרים חפץ כלשהו.

מוצר חדש ומקורי

עיצוב כשר להירשם כמדגם אם הוא עונה על הגדרת המדגם ואם המדגם הוא "חדש או מקורי" (חידוש הוא קישוט או דוגמה שלא פורסמו קודם לכן בישראל ומקוריות נבחנת ביישום אלמנטים קיימים באופן שונה).

על מנת שהעיצוב יהיה זכאי להירשם כמדגם, יש להימנע מפרסומו בטרם הגשת הבקשה. כאן חשוב לציין כי "פרסום קודם" יכול להיות גם על דרך של פרסום באינטרנט גם בטריטוריה שאינה הטריטוריה בה מתבקש הרישום, וזאת לאור הוראת רשם הפטנטים בישראל.

מיועד לייצור תעשייתי

חשוב לציין כי מוצר הראוי להירשם כמדגם והמיוצר בייצור תעשייתי (נכון להיום, מחמישים עותקים ומעלה), אינו מוגן מכוח דיני זכויות היוצרים. עיצוב מוצר ייחודי (Custom made) אשר אינו מיועד לייצור תעשייתי יהיה זכאי להגנת דיני זכויות היוצרים.

משך הגנת המדגם

תוקף ההגנה הניתנת לעיצוב המוצר. בעוד שדיני זכויות היוצרים מגנים על יצירות במשל כל חיי היוצר ועוד שבעים שנה, מדגם ניתן לתקופה בת חמש שנים, וניתן להאריכו לשתי תקופות זהות, היינו תוקף ההגנה המקסימלי למדגם הינו לחמש עשרה שנים.

טריטוריה בה מגן המדגם

המדגם מגן אך ורק בטריטוריה בה הוא נרשם.

אופן רישום המדגם

כללי רישום המדגם קבועים בפקודת הפטנטים והמדגמים 1926 ובתקנות המדגמים 1925. 
בקשה לרישום מדגם מוגשת לרשות הפטנטים והמדגמים בדואר או במסירה אישית או על ידי מבקש המדגם או על ידי עורך הדין המגיש את המדגם (בצירוף ייפוי כוח מתאים).
 
על בקשה לרישום מדגם לכלול את הפרטים הבאים:
1. טופס בקשה לרישום מדגם מודפס (בשני עותקים). 
2. תמונות החפץ נשוא בקשת המדגם (תצלומים, שרטוטים או הדמיות מחשב) מזוויות שונות המתארות את כל פרטי העיצוב. 
3. אישור על תשלום אגרת הגשת הבקשה. 
4. מכתב המציין כי הבקשה המוגשת הינה בקשה חדשה למדגם שטרם פורסמה. 
 

תהליך הבחינה והבדיקה של מדגם

בדיקה בטרם בחינה - לאחר קבלת הבקשה, מחלקת המדגמים בוחנת את הבקשה והמסמכים שנלוו לה ומורה (ככל הנדרש) על תיקון הבקשה בטרם בחינה.
בחינת הבקשה – לאחר מילוי כלל המסמכים כנדרש בוחנת מחלקת המדגמים את הבקשה בהתאם לכללים הקבועים בדין ומחליטה האם לדחות את הבקשה למדגם או לקבלה לפרסום.
פרסום הבקשה להתנגדויות -  לאחר קבלת הבקשה לפרסום, מפורסמת הבקשה ביומן הפטנטים והמדגמים וזאת כדי לאפשר לציבור להתנגד לבקשה בעילות הקבועות לכך בדין.
קיבול הבקשה לרישום – בתום 3 חודשים מפרסום הבקשה מורה רשם הפטנטים והמדגמים על קיבול הבקשה לרישום.
 

2 בפברואר, 2010,

0 תגובות

על מדגם רשום

הדרך להגן על עיצוב מוצר מסוים הינה בדרך כלל בהגשת בקשה לרישום מדגם.

בדומה לפטנט, מדגם הינו רשיון מונופוליסטי זמני לניצול מסחרי של עיצוב, אשר ניתן לבעלי ההמצאה על ידי המדינה בה מבוקש המדגם.

בניגוד לפטנט, אין מדובר בפן הפונקציונאלי של המוצר אלא אך ורק בפן האסתטי-עיצובי של המוצר.

לשון החוק מגדירה מדגם כ"קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט" המעטרים חפץ כלשהו.

עיצוב כשר להירשם כמדגם אם הוא עונה על הגדרת המדגם ואם המדגם הוא "חדש או מקורי" (חידוש הוא קישוט או דוגמה שלא פורסמו קודם לכן בישראל ומקוריות נבחנת ביישום אלמנטים קיימים באופן שונה).

חשוב לציין כי מוצר הראוי להירשם כמדגם והמיוצר בייצור תעשייתי (נכון להיום, מחמישים עותקים ומעלה), אינו מוגן מכוח דיני זכויות היוצרים. עיצוב מוצר ייחודי (Custom made) אשר אינו מיועד לייצור תעשייתי יהיה זכאי להגנת דיני זכויות היוצרים.

לעניין זה חשיבות מהותית לעניין תוקף ההגנה הניתנת לעיצוב המוצר. בעוד שדיני זכויות היוצרים מגנים על יצירות במשל כל חיי היוצר ועוד שבעים שנה, מדגם ניתן לתקופה בת חמש שנים, וניתן להאריכו לשתי תקופות זהות, היינו תוקף ההגנה המקסימלי למדגם הינו לחמש עשרה שנים.

12 בינואר, 2010,

0 תגובות

הפרת מדגם למחסום דוקרנים

בית משפט מחוזי תל אביב, השופטת רות רונן (תא (ת"א) 1085-05) –  12.1.10

תחום: הפרת מדגם למחסום דוקרנים

נושאים: הפרת מדגם, טענת התיישנות, מעשה בית דין

עובדות

תביעה בגין הפרת מדגם למחסומי דרך ("מחסום דוקרנים"). לטענתו של התובע, הנתבעים הפרו את המידגם, כאשר הם ייצרו ושיווקו מחסומי דרך דומים לשלו. מחסומי הנתבעים מיוצרים – כך טען התובע – באותה דרך ייצור  של המחסומים נושא המידגם של התובע, יש להם אותם ממדים ואותה צורה, והם עשויים מאותם חומרים, באופן שעלול להטעות את קהל הצרכנים.

נפסק

דין התביעה להידחות, התובע לא הוכיח את עילת התביעה שלו; הוא לא צירף ראיות להוכחת ההפרה; בפסק הדין הקודם אין מעשה בית דין שיש בו כדי לסייע לתובע בתביעה דנן; התובע לא הוכיח אילו מחסומים מייצרים הנתבעים, ומתי ואיפה יוצרו ושווקו מחסומים אלה. התובע לא התגבר על טענת ההתיישנות, הוא העלה טענות עובדתיות חלופיות בהליכים שונים, ובנוסף - ניתן להסתמך על החלטת רשם הפטנטים והמידגמים, ממנה עולה כי המחסומים שאליהם הפנה התובע בכתב התביעה, אינם מידגמים המפרים את המידגם של התובע.

התובע חוייב לשאת בהוצאות הנתבעים בסך 30,000 ₪ + מע"מ.

נקודות מרכזיות

הפרת מדגם

כדי לקבוע האם הופר מידגם, על בית המשפט לבחון האם המוצר המפר הוא "חיקוי העלול להטעות", כאשר המבחן הקובע לענין זה הוא "מבחן העין של הצרכן".

במסגרת העדויות לא הוכיח התובע בכול ראיה שהיא מהם המחסומים אותם מייצרים הנתבעים, מתי מחסומים כאלה יוצרו על ידי הנתבעים, והאם ומתי הם שווקו.

בלא הוכחה כי הנתבעים או מי מהם ייצרו את אחד המחסומים שהם מפרים לטענת התובע, התובע אינו יכול להרים את הנטל המוטל עליו, ולהוכיח כי הנתבעים הפרו את המידגם שלו.

טענת ההתיישנות

התובע אף לא טען ולא הוכיח מתי צולמו המחסומים שצילומיהם צורפו לכתב התביעה. הנתבעים טענו כי התביעה התיישנה. בסיכומיו הזכיר התובע את ס' 7 ו-8 לחוק ההתיישנות. אולם התובע לא טען בשלבים קודמים ולא הוכיח, כי יש להאריך את תקופת ההתיישנות מכוח סעיפים אלה. מאחר שהנתבעים טענו להתיישנות – היה על התובע לתת גירסה ברורה ביחס למועד בו בוצעה ההפרה, על פי טענתו. באין כל גירסה כזו, לא ניתן לשלול את טענת התיישנות שהועלתה על ידי הנתבעים.

מעשה בית דין בין הצדדים

להחלטות ביניים אין ערך כמעשה בית דין, מעשה בית דין יכול להיות קיים רק כאשר מדובר בפסק דין סופי, ולא בהחלטת ביניים.

לכלל "מעשה בית דין" – יש שתי צורות: השתק עילה והשתק פלוגתא. בענייננו המדובר במעשה בית דין מסוג של "השתק פלוגתא", שעשוי לחול בין מר אשל לבין התובע, שהיו צדדים להליך הקודם. כדי לבחון אם מימצא מסוים מהווה השתק פלוגתא – יש לבחון: אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין העילות של שתי התביעות.

לכן, כדי לבחון האם חל השתק פלוגתא, יש לבחון בין היתר ביחס לשאלות שנבחנות בתביעה דנן, האם אותה שאלה הועמדה למחלוקת בתביעה קודמת, האם היא היתה חיונית לתוצאה הסופית באותו ענין, והאם היא הוכרעה שם – במפורש או מכללא.

בפסק דין קודם באותו עניין התייחס בית המשפט לשאלה האם הוכיח התובע כי היה הראשון שייצר את המחסומים. בית המשפט קבע באותו פסק דין כי: התובע לא הוכיח כי המחסום שייצר קדם למחסום הנתבעים. כמו כן נקבע כי קהל הלקוחות מורכב הן מלקוחות מקצועיים והן מבלתי מקצועיים, וכי לא הוכח שהלקוחות הבלתי מקצועיים עלולים לטעות ולרכוש מחסומים אחרים תחת מחסומי התובעים.

בית המשפט פסק כי הפסיקה הקודמת מהווה מעשה בית דין בין הצדדים, והיא מונעת קביעה אחרת, לפיה קיים חשש להטעיה בין המחסומים שיוצרו על ידי התובע לבין אלה המיוצרים על ידי הנתבעים, ככול שמדובר במחסומים נושא פסק הדין הקודם.

החלטה רלוונטית נוספת לדיון היא החלטתו של רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, שקבע ביום 10.3.04 כי המחסומים בעלי מדרך אחד אינם דומים ואינם מפרים את המידגם של התובע.

החלטת הרשם מהווה מעשה בית דין, המחייב את הצדדים בכל הנוגע לסוגיות שהוכרעו באותה החלטה.

טענות הפוכות בהליך קודם

נפסק כי במסגרת ההליך נושא פסק הדין הקודם – טענו שני הצדדים טענות הפוכות לאלה שאותן הם טוענים בהליך דנן. בית המשפט פסק כי מאחר שהתובע הוא שיזם את ההליך הנוכחי, יש לקבוע כי הוא מושתק מלהעלות טענות העומדות בסתירה לגרסתו העובדתית בפסק הדין הקודם.

התובע טען בהליך הקודם כי לא יתכן כל בלבול בין המחסומים אותם הוא מייצר, לבין אלה שיוצרו באותה עת על ידי הנתבעים. לכן, התובע מושתק מלטעון היום טענה אחרת, לפיה קיים חשש לבלבול כזה.

10 בדצמבר, 2009,

0 תגובות

בקשה לביטול מדגם רשום על פרופיל בטון

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, סגן רשם הפטנטים נח שלו שלומוביץ (בקשה לביטול מדגם רשום מס' 39519) -  10.12.2009

תחום: בקשה לביטול מדגם רשום

נושאים: מטרת דיני המדגמים, פרסום קודם, בחינת הפרסום הקודם - מבחן העין, פרסום תחת חובת סודיות, דפי האינטרנט- כפרסום קודם, פרסום קודם באיכות נמוכה, פרסום קודם חלקי

עובדות

מבקשת הביטול הגישה בקשה לביטול מדגם לאבן שפה מתעלת, בעילת  ביטול  לפי סעיף 36 לפקודת הפטנטים והמדגמים. נטען כי בשל פרסומים קודמים לרישום המדגם שנעשו בישראל (במסגרת ישיבה ובאינטרנט), דין המדגם להתבטל.

נפסק

הבקשה לביטול מתקבלת, הפרסומים שפורסמו בישיבה (שאין בה חובת סודיות) ובאתר האינטרנט של פרופיל בטון טרם לרישום המדגם – מהווים פרסום קודם למדגם ועל כן יש להורות על ביטול רישומו של המדגם.

הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪ ישולמו למבקשת הביטול.

נקודות מרכזיות

מטרת דיני המדגמים

דיני המדגמים במדינת ישראל מבוססים על המשפט האנגלי. דינים אלה הורתם במערכת דיני זכויות היוצרים, אולם במהלך המאה התשע עשרה נדדו דיני המדגמים אל תחום אחר בקניין הרוחני, תחום דיני הפטנטים, תהליך נדידה אשר הושלם בתחילת המאה הקודמת, והתבטא במספר דברי חקיקה כולם, נקראו פקודת הפטנטים והמדגמים, פקודה אשר על אחת מגירסותיה, מבוססת הפקודה החלה בישראל.

מעבר זה של דיני המדגמים אל תחום הפטנטים, הושפע והשפיע על המטרות והתכליות של מערכת דינים זו, כמו גם על עקרונותיה ויסודותיה. בעיקרם של דברים, מטרתם של דיני המדגמים היא בפיתוח אותו תחום הנקרא עיצוב תעשייתי ומניעת קפיאתו על שמריו.

בבסיס דינים אלה קיימת העובדה כי אמצאות טכנולוגיות, כמו גם עיצובים תעשייתיים, מרגע שהגיעו לידיעת הכלל הרי הם נחלתו, וכל העוסקים המתחרים בתחום מסוים רשאים להשתמש בהם. על מנת לעודד ממציאים ומעצבים, לגלות ולהעמיד לרשות הציבור, ובמיוחד לרשות מתחריהם את אמצאותיהם ואת העיצובים שעצבו, הוקמה מערכת של רישום ולפיה תמורת הגילוי מקבל בעל האמצאה או בעל העיצוב מונופול מוגבל בזמן, לפיו תהא לו זכות בלעדית מוחלטת (דהיינו לא רק זכות העתקה), לנצל את האמצאה או העיצוב.

פרסום קודם

תנאי לקבלת ההגנה למדגם, הוא כי לא הייתה לציבור אפשרות להגיע אל העיצוב טרם הוגשה הבקשה לרישום. הרציונאל הוא ברור, הציבור לא ישלם במונופול עבור עיצוב שהיה בנחלת הכלל ממילא.

אין חשיבות למספר האנשים הרואים את המדגם, החשיבות היחידה היא לפוטנציאל הראיה. מדגם שהוחל בשימוש בו, או שנחשף בדרך כלשהי לציבור אינו יכול להירשם וליהנות מהגנת המונופולין.

פרסום פוטנציאלי של המדגם בישראל, די בו כדי לקבוע כי המדגם לא עמד בדרישת החידוש או המקוריות.

בחינת הפרסום הקודם - מבחן העין

משנטענה טענת פרסום קודם, יש לבדוק האם יש בפרסום כדי לקבוע שהמדגם לא היה חדש ביום הגשת הבקשה לרישומו. דהיינו, שאכן השרטוטים המופיעים בפרסומים דומים במהותם ובעיקרם, למדגם הרשום, באופן שישלול ממנו את מרכיב החידוש, הנחוץ לשם רישומו.

מבחן זה הוא כידוע מבחן העין.

הרשם פסק כי המדגם דומה בעיקרו, ובמהותו לשרטוט שהוצג כפרסום קודם. יתר על כן, בהתבוננות מדוקדקת לא מצא הרשם כל הבדל בין בליטות הבטון שבשרטוט לבין אלה שבמדגם, אלה כאלה מורכבים מבליטות של נקודות בטון. לפיכך קבע הרשם כי על פי מבחן העין אין הבדל כלשהו בין השרטוט ובין המדגם באופן בו ניתן היה לקבוע כי המדגם חדש הוא.

פרסום תחת חובת סודיות

פרסום לאדם החייב בחובת סודיות כלפי המפרסם, לאו פרסום הוא. פרסום הוא ביכולת של אדם להגיע למידע ומהבחינה הזו, גם לקוח, אילו היה חב בחובת סודיות הרי המידע שמור עמו. אולם חובת סודיות, מכוח יחסי מזמין קבלן, אינם ממין העניין טרם היות היחסים המקצועיים, ודאי לא שעה שכמה ספקים נועדים עם מזמין אחד, שעה שמן הסתם תהא תחרות ביניהם.

הרשם פסק כי משתתפי הישיבה לא חבו בחובת סודיות ועל כן הפרסום שהיה בישיבת הספקים הוא פרסום קודם.

דפי האינטרנט- כפרסום קודם

כיום, בעידן האינטרנט הנגישות והזמינות שקיימת למידע באמצעות האינטרנט עולה עשרות מונים על אמצעי התקשורת  ה"מסורתיים". מבחינת אמצעי נגישות האינטרנט גובר על כל ספריה ומוסד אחר.

אתר האינטרנט של פרופיל בטון פתוח היה לכל איש מישראל שיכול היה לדלות ממנו את המידע ומשפורסם בו במדגם טרם לרישום, יש לראות בכך פרסום קודם.

פרסום קודם באיכות נמוכה

גם צילום בפרסום שאינו ברור, שעה שהוא מלווה בהסבר מילולי יכול לעלות כדי פרסום מוקדם.

פרסום קודם חלקי

גם פרסום שהוא חלקי ואינו מראה את כל היטלי המדגם, יכול להיחשב כפרסום קודם  היה ובעל מקצוע ממוצע מהתחום יכול  כדי להבין מהפרסום את צורת המדגם ואף ליצרו בהתאם.

דף הבא
דף קודם

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור