משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

לשון הרע בפרסום חוות דעת באתר להשוואת מחירים ZAP

פי.ג'י.איי. אינטרנשיונל אנטרטיימנט בע"מ נ' גיא קפלן (תאמ (ת"א) 41312-03-11)

26 בדצמבר, 2012,

יונתן דרורי

לשון הרע בפרסום חוות דעת באתר להשוואת מחירים ZAP
תביעה שהוגשה על ידי חברת פי.ג'י.איי. אינטרנשיונל אנטרטיימנט בע"מ, חברת גיים פוינט בע"מ ומר נוי שם כנגד גיא קפלן. התביעה נדונה בבית משפט השלום בתל אביב, בפני השופטת  לימור רייך.
 
העובדות: תביעה זו עניינה בפרסום חוות דעתו של הנתבע  באתר השוואת המחירים ZAP (להלן:"זאפ")  אשר לטענת התובעים מציגם באור שלילי ופוגע בעסקיהם ועל כן מהווה לשון הרע (לשון הרע בחוות דעת), כאמור בחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן:"החוק").
 
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה, נפסק כי יש בפרסום הנתבע כדי לשון הרע.
נפסק כי על הנתבע לשלם לתובעים סך כולל של 8,000 ₪ בלבד. אין צו להוצאות.
 
הערת DWO: בפסק הדין אין כל הנמקה לשאלה מדוע לא נפסקו הוצאות בהליך. הלכה היא כי לבעל הדין שזכה בהליך זכות לכך שיפסקו הוצאותיו בשיעורן הממשי (ראה: בג"צ 891/05 תנובה נ' משרד התעשייה והמסחר, תק-על 2005(2) מיום 30.6.05) ובלבד שהינן סבירות, פרופורציונאליות ומידתיות בנסיבות העניין. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

לשון הרע באינטרנט

אין מניעה להחיל את דיני לשון הרע על פרסומים משמיצים באינטרנט, אולם גישת ביהמ"ש העליון היא, כי ראוי להחילם ב"שינויים המתחייבים", היינו ליתן את הדעת לפרמטרים נוספים הנוגעים לטיבו של הפרסום  ,למהותו , לנגישותו, למשקל שהציבור מייחס לו וכיוצא בזה,  אשר לעיתים יש בהם כדי להשפיע על ההחלטה האם הפרסום יהווה לשון הרע כמשמעו בחוק או שמא יש להתייחס לאמור בפרסום כ"זוטי דברים".
 
מכאן, לאור גישת ביהמ"ש העליון ושעה שאין עדיין חקיקה מוסדרת בעניין,  יש לבחון האם הפרסום מושא התביעה דנא מהווה לשון הרע בשים לב להוראות החוק ותוך התייחסות לפרמטרים נוספים אשר יש להביאם בחשבון כאמור בפס"ד מור. 
 

מהו לשון הרע

הגדרת המונח "לשון הרע", מעוגן בס' 1 לחוק:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
בסעיף זה "אדם" – יחיד או תאגיד;
"מוגבלות" – לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית".
 
תוכן הפרסום המהווה לשון הרע לשיטת התובעים נגע לשני עניינים. האחד, הגדרה של החברות כ"חברת קש" בעלת שלושה שמות שונים ושניים,  הגדרת אתר התובעות כ"אתר לא מאובטח".
 
נפסק כי הפרסום מושא התביעה דנא נכנס בגדרו של ס' 1 לחוק:
על מנת לקבוע האם ביטוי יכנס בגדרו של לשון הרע, יש ראשית לעבור שני שלבים: בשלב הראשון, יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו, לפי אמות  המידה המקובלות על האדם הסביר. כלומר, יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת.  בשלב השני, יש לברר, בהתאם לתכלית החוק לאיזונים חוקתיים, האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו 2 לחוק.
 
נפסק כי הקונוטציה המשתמעת מהמונח חברת קש היא בדרך כלל קונוטציה שלילית. חברת קש מוקמת בדרך כלל על מנת להסתיר דבר מה.
 
בענייננו, דומה כי הבעת הדעה אשר נוסחה בצורה עובדתית וחד משמעית לפיה למעשה מדובר בחברת קש בעלת שלושה שמות שונים נחשבת כפגיעה ויש בדברים אלו כדי לבזות את  בתי העסק המוזכרים בפרסום ובוודאי כדי לפגוע במשלח ידם  של בתי העסק ובעליהם , בעיני כל אדם סביר, ועל כן נחשבים אף כלשון הרע כהגדרתם בסעיף 1(1)- 1(3) לחוק.
 
באשר לאמירה כי מדובר באתר לא מאובטח, נפסק כי אף באמירה זו יש כדי לפגוע במשלח ידם של בתי העסק המוזכרים בפרסום משכל אדם סביר ייטה לא לקנות באתר וליתן פרטי התשלום שעה שפורסם כי מדובר ברכישה שאינה מאובטחת.
 
בנוסף נפסק כי הפרסום פגע או עלול היה לפגוע בתובעים כבעלי בתי העסק ו/או נושאי משרה.
 

הגנת אמת בפרסום

הגנה מכוח ס' 14 לחוק-אמת בפרסום ועניין לציבור;
ס' 14 לחוק קובע:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר    שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך    בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".
 
נפסק כי בענייננו לא מתקיימת הגנת אמת בפרסום לא באשר לטענה כי מדובר בחברת קש בעלת שמות שונים ולא באשר לטענה כי אתר התובעים אינו מאובטח.
הנטל להוכיח כי יש אמת בפרסום מוטל על כתפי הנתבע.  בענייננו, הנתבע  לא הוכיח כי יש אמת עובדתית באיזה מין הפרסומים.

טוקבק למול חוות דעת

יש לבצע ההבחנה לעניין לשון הרע באינטרנט בין טוקבק (תגובית) לחוות דעת. 
להבדיל מתגובית בה הבעת הדעה של הכותב נעשית בדרך כלל באופן ספונטני ונוגעת לנאמר בדף מסוים ועל כן אף מופיעה בהמשכו של הדף , חוות דעת נמצאת תחת חנות ספציפית, הינה שקולה יותר ומבוססת בדרך כלל על ניסיון אישי או ידע של הכותב.   
 
לאור הבדלים אלו, אינטרס ההסתמכות של הציבור באשר לפרסום הנכתב במסגרת חוות עת הינו רב יותר ועל כן אף פגיעה במסגרת חוות דעת הינה רבה יותר.  
בימינו אנו שעה שרכישה באתרי האינטרנט הפכה דבר מקובל ושכיח סביר כי אדם בטרם רכישתו ייכנס לחוות דעת של קונים אשר רכשו בעבר באמצעות החנות הוירטואלית וייטה להסתמך על האמור בה. 
 

הגנת הפרסום שנעשה בתום לב

הגנה מכוח ס' 15 ו-16 לחוק- פרסום בתום לב וחזקות כי הפרסום נעשה בתום לב או שלא בתום לב; 
לצד ס' 15 הקובע הגנה של פרסום הנעשה בתום לב בנסיבות מסוימות קבועות החזקות האמורות בס' 16 לחוק כי המפרסם בצע את הפרסום בתום לב(ס' 16(א')) או שלא בתום לב(ס' 16(ב')).
במקרה של תום הלב אין נפקא מינה אם מדובר בעובדה או בחוות דעת והגנה זו חלה כל עוד נעשתה בתום לב בנסיבות האמורות בסעיף.
במקרה דנא נפסק כי לא עומדת לנתבע הגנת תום הלב הקבועה בס' 15 לחוק ואף מתקיימת החזקה שהפרסום נעשה שלא בתום לב כאמור בס' 16(ב) לחוק.
הנתבע לא הוכיח כי עשה את הפרסום באחת מ-12 הנסיבות המפורטות בסעיף 15 לחוק.
 

פיצוי בגין לשון הרע

תובע התובע את הפיצוי הסטטוטורי בלבד אשר אינו מצריך הוכחת נזק.
שיקוליו של ביהמ"ש בקביעת פיצויים בתביעת לשון הרע אוזכרו  בע"א 30/72 [6]:
"הלכה פסוקה היא כי בית-המשפט צריך להתחשב בנסיבותיו המיוחדות של המקרה ולקחת בחשבון נוסף לטיב העוולה עצמה גם את התנהגותו של המעוול במידה שהיתה זדונית או משולחת כל רסן, את היקף ההשמצה ופרסומה, וכן את התנהגותו במשך כל זמן ניהול המשפט, ולאמוד בהתאם לכך את סכום הפיצויים".
 
ניתן לראות כי בענייננו התובעים לא הגיבו לחוות הדעת על אף ובחקירתו הסביר התובע 3 כי האתר "זאפ" שולח לחברה עליה פורסם הפרסום השלילי את חוות הדעת ונותן לה יומיים להגיב. התובע 3 הסביר כי פנה למנהל האתר ובקש כי יסירו את חוות הדעת והודה כי התובעים לא הגיבו לפרסום.
חוות הדעת לא הוסרה, אולם אין חולק כי מספר ימים בלבד לאחר הופעתה היא תוקנה ע"י הנתבע לאחר שמנהל האתר פנה אליו.
התובע 3 העיד, כי על אף ונוסח התיקון אף הוא לא היה מקובל על התובעים לא הגיבו גם על חוות הדעת המתוקנת.
נפסק כי בהתחשב בכך שימים ספורים בלבד תוקנה חוות הדעת, בהעדר תגובה של התובעים הן לפרסום הראשון והן להודעת הפרסום המתוקנת, ובהתחשב בהיקף ההשמצה, הגם ומדובר על פרסום המהווה לשון הרע אין ליתן לתובעים את מלוא גובה הפיצוי הקבוע בחוק בלא הוכחת נזק, הוא סכום תביעתם.
בנסיבות המפורטות לעיל נפסק כי על הנתבע לשלם לתובעים סך כולל של 8,000 ₪ בלבד.

יש לכם שאלה לגבי המאמר?

תגובות

Pleas call me 0542201320

השאירו תגובה

אני מאשר את

תנאי השימוש

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור