משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

הפרת מדגם ריפוד למושב רכב

ט.ק.אביזרי רכב בע"מ נ' אס.די.אר שריון יבוא ושיווק בע"מ

16 באוגוסט, 2010,

יונתן דרורי

בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת ענת ברון (תא (ת"א) 2531/05) – 16.8.2010

תחום: תביעת הפרת מדגם

נושאים: מטרת המדגם, רישום מדגם, המונופול שמעניק המדגם, האם מוצר מפר מדגם?

עובדות:

עניינה של התובענה הוא במדגם רשום של התובעת בגין כיסויים למושב ולגב הספסל האחורי של מכונית, ובעתירה למתן צו מניעה שיאסור על הנתבעת להפר את המדגם על ידי מכירה של מוצר דומה או זהה; וכן לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בגין הנזקים הכספיים שנגרמו לתובעת עקב הפרה נטענת של המדגם, ולצורך זה להקדים ולצוות על הנתבעת ליתן חשבונות.

נפסק:

ניתן צו מניעה המורה לנתבעת לחדול ולהימנע מכל שימוש במוצר המהווה הפרה של המדגם.

עוד ניתן צו למתן חשבונות שלפיו על הנתבעת להמציא את פירוט כמות הסטים של המוצרים המפרים שיובאו על ידי הנתבעת, המחיר ששולם עבורם, מחיר המכירה, הרווח מהמכירה.

שאלת הסעדים הכספיים בגין ההפרה תידון לאחר שהתובעת תקבל את החשבונות.

נפסק כי הנתבעת תישא בשכר טרחת עורך דין בגין שלב זה של הדיון בסך 25,000 ₪.

נקודות מרכזיות:

מטרת המדגם

המדגם נועד להעניק הגנה ליוצר הצורה של המוצר. ההגנה נועדה לקדם את אינטרס הפרט, יוצר הצורה, כמו גם את אינטרס הכלל בפיתוח וביצירה של עיצובים אסתטיים חדשים או מקוריים. ההגנה ניתנת לצורה המיוחדת של המוצר, כפי שהעין מסוגלת לקולטה. הצורה צריכה למשוך את עינו של הצרכן הרלבנטי, באופן שישפיע על בחירתו במוצר הספציפי. יחד עם זאת, לצד הדרישה הפוזיטיבית למשיכת עין, נשללה ההגנה – כך על פי הסיפא להגדרת המדגם – מחפץ שצורתו מוכתבת כל כולה על פי תפקידו לאמור שצורתו פונקציונלית גרידא.

פקודת הפטנטים והמדגמים מעניקה הגנה למדגם שנרשם על פיה. הגדרת "מדגם" נמצא בסעיף 2 לפקודת הפטנטים והמדגמים: "'מדגם' אין פירושו אלא קווי דמות, צורה דוגמא או קישוט שמייחדים לכל חפץ ע"י תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין הרואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של ענין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מיכנית".

רישום מדגם

על  מנת שמדגם יירשם על ידי רשם המדגמים, צריך שהוא יענה על התנאים הקבועים בפקודה, קרי עליו להיות "חדש או מקורי שלא נתפרסם קודם לכן בישראל" (סעיף 30(1) לפקודת הפטנטים והמדגמים).

המונופול שמעניק המדגם

הבעלים הרשום של המדגם הוא בעל זכות יוצרים במדגם למשך חמש שנים מעת רישומו, ויכול רשם המדגמים להאריך את תקופת ההגנה פעמיים, למשך חמש שנים כל פעם, ובסך הכל חמש עשרה שנים (סעיף 33 לפקודת הפטנטים והמדגמים).

זכות היוצרים המוענקת לבעלים הרשום במדגם, מעניקה לו מונופול מסחרי בצורה המוגנת לתקופה הקבועה בפקודה. כל עוד קיימת לבעל המדגם זכות זו, אסור לשום אדם להפר אותה (סעיף 37(1) לפקודת הפטנטים והמדגמים).

האם מוצר מפר מדגם?

המבחן הקובע לצורך הכרעה אם מוצר מסוים נמצא מפר זכות מדגם רשומה הוא "מבחן העין"; קרי: מבחן ההתרשמות מן הצורה של המוצר כפי שהעין מסוגלת לקלוט אותה.

בית המשפט נדרש, בראש ובראשונה, לקבוע מיהו הצרכן הרלבנטי להליך הנדון בפניו, אשר בעיניו תבחן שאלת ההפרה. ככלל, הצרכן הפוטנציאלי, אשר בעיניו נבחן המוצר, הוא 'הצרכן הממוצע' או 'הצרכן הסביר', הרוכש את המוצר מבלי שהוא מקדיש לעניין זמן רב לצורך בחינה מדוקדקת ומבלי שהוא עורך השוואה בין המוצרים בשוק (ת"א (חיפה) 10340/97 אירועית שיווק יבוא נ' יאיר, [פורסם בנבו] תקדין-מחוזי 99(1) 62). עם זאת, יתכנו מקרים בהם יחייב אופיו של המוצר, כי ההשוואה תיערך בעיניו של מומחה לדבר (כ"בעל המקצוע הממוצע" שבסעיף 5 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967) בהיותו הצרכן הנכון.

בשלב השני, צריך בית המשפט לקבוע את מהות המוצר (ה'חפץ', כלשון הפקודה), העומד להשוואה. בית המשפט יברר, לצורך כך, כיצד נמכר המוצר או כיצד נעשה בו שימוש בפועל.

לבסוף, מששם בית המשפט לנגד עיניו את הקונה הרלבנטי של המוצר, המבקש לרכוש את המוצר בתנאים הרגילים בהם עומד הוא למכירה או לשימוש, שומה עליו להשוות בין המוצרים ולקבוע אם המוצר האחר מהווה 'חיקוי בולט' של המוצר המוגן במדגם (ע"א 7125/98 מיפרומאל נ' קליל, פ"ד נז(3) 702 (2003), 712).

ההשוואה המתבצעת במסגרת השלב האחרון של "מבחן העין", מעוררת את עיקר הקושי.

המבחן לביצוע ההשוואה, והוא "מבחן החשש להטעייה", קרי: אם יסבור בית המשפט כי הצרכן עלול לטעות בין שני המוצרים, יהווה הדבר אינדיקציה לכך שמדובר בהפרה, ולהיפך. עם זאת הדגיש בית המשפט כי מדובר במבחן עזר בלבד, שכן האיסור להפר זכות מדגם רשומה של מוצר הוא מוחלט ואינו מותנה בקיומה של הטעייה.

פרמטר רלבנטי נוסף, שיש להביאו בחשבון בהערכת השינויים שנתגלו בהשוואה בין המוצרים, הוא היקף ההגנה הניתן למדגם הרשום, הנגזר ממידת החידוש או המקוריות שבו, בתחומים כאמור, בהם יש מרווח תמרון קטן יחסית בעיצוב הדגמים השונים, אין לפרוש את הגנת המדגם בצורה רחבה מדי ולפיכך תינתן למדגם הרשום הגנה בהיקף צר ומוגבל יותר.

בית המשפט נדרש, אפוא, לבחון את מידת החידוש והמקוריות במדגם הרשום ולהשוותו למוצרים קודמים הקיימים בתחום הרלוונטי. אם יימצא כי החידוש או המקוריות שבמדגם אינם משמעותיים, עשוי בית המשפט, באופן דומה, לשלול טענת הפרה, על יסוד שינויים קלים בלבד, שהוכנסו במוצר החדש.

בית המשפט פסק כי השוואה בין הכיסויים מגלה כי "הגופיות האחוריות" הנמכרות על ידי הנתבעת זהות לאלה הנמכרות על ידי התובעת מבחינת הגזרה והצורה, ושונות רק בצבען ויתכן שגם  בסוג הבד. ודוק: המדגם הרשום הוא בגין הגזרה (הצורה) של הכיסויים לספסל האחורי של הרכב – מושב וגב, לפי העניין; שכן הדגש "במדגם" על פי הגדרתו בפקודה וההלכה הפסוקה הוא על הצורה. המדגם שנרשם על המוצר אינו כולל את צבע המוצר, את סוג הבד, או אם נתפר בשילוב צבעים.

על כן נמצא אפוא כי מוצר הנתבעת זהה למוצר נושא המדגם. מדובר איפוא "בחיקוי תרמית" וממילא ב"חיקוי בולט" של המוצר כלשון סעיף 37(1) לפקודת הפטנטים והמדגמים. משכך אין צורך להוסיף ולהידרש "למבחן החשש להטעיה" שהוא מבחן עזר.

יש לכם שאלה לגבי המאמר?

השאירו תגובה

אני מאשר את

תנאי השימוש

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור