משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

הפרת זכות יוצרים בצילום

תאמ (שלום חי') 40339-11-14 חיים שוורצנברג נ' חננו (פורסם בנבו)

11 בינואר, 2016,

יונתן דרורי

הפרת זכות יוצרים בצילום
תביעה שהוגשה על ידי הצלם חיים שוורצנברג כנגד עמותת חננו. התיק נדון בבית משפט השלום בחיפה, בפני השופטת איילת הוך-טל. ביום 22.10.2015 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: תביעה לפיצוי כספי בסך 50,000 ₪ בגין הפרת זכות יוצרים של התובע בצילום שביצע.
 
התובע צלם במקצועו צילם חייל צה"ל פורס ידיו לצדדים אל מול צלם פלסטיני הניצב מולו ואוחז במצלמה. התובע העלה את הצילום לדף הפייסבוק שלו עם כיתוב המסביר כי החייל המופיע בצילום מנסה להראות כי אינו נוקט אלימות כלפי הצלם שלידו. הצילום הועלה כשעליו מוטבע סימן מים עם שם התובע וכן נרשם מתחת לצילום כי כל הזכויות בו שמורות לתובע.
 
לאחר הפרסום של התובע העלתה הנתבעת את הצילום בדף הפייסבוק שלה וגם העלתה את הצילום באתר האינטרנט שלה. הצילום הועלה כאשר עליו מוטבע סימן המים עם שמו של התובע וכן צויינו מעליו פרטי התובע כצלם.
התובע פנה התובע לנתבעת, באמצעות בא כוח, בדרישה להפסיק את השימוש בצילום, להסדיר את הנושא מול התובע, ולפצות את התובע בסך של 30,000 ₪ בגין ההפרה. הנתבעת סרבה לפצותו ובתחילת חודש ספטמבר 2014 עדיין קיים תעוד לקיומו של הצילום באתר האינטרנט של הנתבעת ובחודש פברואר 2015 עדיין נצפה הצילום בדף הפייסבוק של הנתבעת. לא ברור מתי הוסר הצילום מאתרים אלו.
 
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה, נפסק כי הנתבעת הפרה את זכותו המוסרית של התובע בצילום, נפסק כי הנתבעת תשלם לתובע פיצוי כספי בגין שתי ההפרות דלעיל בסך 10,000 ₪. 
בנוסף, נפסק כי הנתבעת תישא בהוצאותיו המשפטיות של התובע ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

הפרת זכות יוצרים בצילום 

נפסק כי פעולות הנתבעת נמצאות בגדר רשימת הפעולות האסורות בסעיפים 11-12 לחוק ובהתנהלות זו עברה הנתבעת על הוראות סעיף 47 לחוק והפרה את זכויות היוצרים של התובע.
 
אין חולק כי הנתבעת העתיקה את הצילום ופרסמה אותו באתריה, הגם שאגב פעולות אלה שמרה על כיתוב שמו של התובע כצלם.
 
נפסק כי במסגרת הראיות הוכח כי מר כהן מטעם הנתבעת שוטט ברשת האינטרנט במגמה לאתר תמונה המתאימה לדיווח שביקשה הנתבעת לפרסם באתרה. מר כהן מצא את הצילום של התובע,  שמר את הצילום למחשב האישי שלו ולאחר מכן העתיק את הצילום לאתר הנתבעת.
מר כהן הבהיר כי לא פנה לקבל אישורו של התובע עובר לביצוע הפרסום שכן סבר כי די בציון שמו כדי לענות על דרישת החוק.
 

הפרת הזכות המוסרית 

נפסק כי אמנם, התובעת לא ביצעה כל שינוי בצילום המקורי והעתיקה אותו as is  לאתריה, תוך ציון שמו של התובע כצלם. 
עם זאת, אין חולק כי ההקשר של הצילום בפרסום המקורי שונה בתכלית מההקשר בפרסום אצל הנתבעת.
הצילום הוצג במקור כשהתובע מצרף אליו כיתוב מסביר ולפיו מדובר בצילום שבוצע אגב הפגנה בנבי סאלח כאשר החייל בתמונה מנסה ליצור מצג לפיו אינו מפעיל אלימות כנגד הצלם הפלסטיני, בילאל תמימי, אשר מצלם אותו. זאת למרות שכוחות צה"ל לעיתים קרובות מאיימים ומשתמשים באלימות כנגד עיתונאים המתעדים את אלימות הכוחות. 
באתריה של הנתבעת צורף הצילום לכתבה הנושאת את הכותרת "כבר 12 ימים ארבעה חיילים ותיקים מגדוד לביא של חטיבת כפיר יושבים במעצר". מדובר למעשה בדיווח של הנתבעת, העוסק, בתמצית, בכך שחיילי צה"ל נמצאים במעצר בגין תלונה של אדם ערבי ממזרח ירושלים הטוען כי הותקף והוכה על ידי החיילים בצומת חלחול, זאת על אף שלא היו עדים למקרה והחיילים נעצרו אך ורק על בסיס התלונה הבודדה.
התובע טוען בסעיף 15 לתצהירו כי "בשימוש המפר יש כדי לפגוע בכבודי, בשמי ובמעמדי. לו רק היתה הנתבעת פונה אלי לפני השימוש המפר היה מתברר לה כי לא הייתי מוכן לאפשר לה זאת. בנוסף, באתר הנתבעת ובחשבון הפייסבוק שלה עלול ליצור רושם מוטעה, בין השאר בעיני המפגינים הפלסטינים, כי אני משתף עימה פעולה, והדבר עלול לסכן אותי במידת מה ואף לפגוע באפשרותי לצלם באזורי העימות בשטחים".  במסגרת עדותו הוסיף והדגיש כי אף אילו פנתה הנתבעת אליו בבקשה לרכוש את הצילום או לקבל את אישורו, לא היה מסכים למכור אותו לה. גם בעדותו הבהיר התובע כי ציון שמו כצלם אינו הדבר הכי חשוב ו"הרלוונטיות של התמונה לא פחות חשובה".
 
לתובע עומדת הזכות המוסרית כי יצירתו תופיע במלואה, היינו עם הטקסט שצורף אליה במקור המהווה הסבר לצילום המוצג, מנקודת ראותו של היוצר. הוצאת הצילום מהקונטקסט המקורי והצמדתו לטקסט בעל משמעות רעיונית שונה, שאינה נוגעת לצילום המקורי,  מהווה משום פגיעה בזכות המוסרית של התובע ועשויה ליצור מסר לפיו התובע משתייך לצד מסוים של המפה הפוליטית. 
 
התובע זכאי לכך שיצירתו תוצג אגב ההקשר המקורי בו ערך אותה ופרסם אותה. האופן בו פרסמה הנתבעת את הצילום מהווה סילוף של היצירה כמובנה בסעיף 46 לחוק ואף פגיעה בכבודו ובשמו של התובע כיוצר שכן קיימת פגיעה אפשרית של פרסום מעין זה בעיסוקו של התובע כצלם עצמאי המתעד ארועים בגדה אגב סיכון חיים, טענה שלא נסתרה. 
 

הגנת שימוש הוגן 

על פי לשון סעיף 19 לחוק זכות יוצרים "שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך".
הנתבעת מבקשת לראות בדיווח שפורסם על ידה משום "בקורת, סקירה ודיווח עיתונאי".
 
נפסק כי בנסיבות שהתבררו לא נכנס הדיווח בגדר המובן הנקוב בחוק.
מדובר בעמותה פרטית המגדירה עצמה "ארגון להגנה משפטית לאומית". על פי הנטען בתצהיר, לעמותה זו יש תשתית פוליטית ורעיונית מוצקה.
מהראיות התברר כי הדיווח אליו הוצמד הצילום נוסח על ידי הדוברות של העמותה. לא הוכח כי נערך על ידי עיתונאי. יש לציין כי בדיווח עצמו אין זכר לפרטי הכתב או העורך.
הדיווח מופיע תחת הכותר "חדשות" באתר האינטרנט של העמותה, מדובר בדיווח המביא לידי ביטוי את המצע הרעיוני של העמותה ולכן לא ניתן להתייחס אליו כאל דיווח עיתונאי, שהרי מקור ואופי הפרסום נועד "לשווק" את עמדות העמותה ופעילותה.
יצוין כי הן בס' 24 לע"א (חי') 55947-09-14 הנ"ל והן בת"א (של'-חי') 9916-10-10 זיו נ' בניון (פורסם בנבו, 7.2.12) מכירים באפשרות של שימוש ביצירה למטרות ביקורת על עמדה פוליטית של יוצרה או של הפרסום המקורי. אולם זה לא המקרה שבפנינו. הנתבעת לא ציינה את ההקשר המקורי לצילום ופרסומו ולכן לא תוכל לטעון כי פרסמה את הצילום במטרה לבקר את העמדה המוצגת בהקשר המקורי. 
 
כך, לבעל הזכויות ביצירה קיימת זכות שיצירתו תוצג בהקשרה המקורי. גם גורם אשר רוצה להתעמת עם המשמעויות העולות מאותו הקשר מקורי או לבקר אותן, חייב לדאוג כי היצירה תופיע באופן שאינו מסלף הקשר זה על מנת שדבר הביקורת יהווה שימוש מוגן.
ענייננו אינו מבטא שימוש כזה. מעבר למטרות השימוש אשר צוינו לעיל, הרי שהמבחן העיקרי לבחינת הגינות השימוש מבוסס על התנהגות הנתבעת (ראו ס' 18 לע"א (חי') 55947-09-14 הנ"ל).
 
בענייננו, הנתבעת פרסמה את התמונה לאחר שאיתרה אותה במאגרים אלקטרוניים והוסיפה לצידה מלל מטעם הדוברות שלה, קרי מלל שנועד לקדם את פעילות העמותה. כל זאת נעשה מבלי לבדוק מה המשמעות שהצמיד התובע לצילום ומבלי לקבל את רשותו לאופן הצגה זה.
 
גם לאחר שפנה התובע לנתבעת, לא דאגה האחרונה לבצע פעולות אקטיביות להפסקת השימוש בצילום באתר האינטרנט ובדף הפייסבוק שלה עד לחודש פברואר, קרי כ-6 חודשים לאחר הפניה הראשונה. 
 
לאור האמור, התנהלות הנתבעת אינה עומדת בסטנדרט של הגינות, לא ניתן להתייחס לעמותה זו כאל מפר תמים וזאת לא בעצם השימוש בצילום ולא בהתנהלותה לאחר שקיבלה את דרישת התובע להסירה.
 

פיצוי בגין הפרת זכות מוסרית

נפסק כי לאור המסקנה כי הוכחה הפרת זכותו המוסרית של התובע בצילום, הנתבעת תשלם לתובע פיצוי כספי בגין שתי ההפרות דלעיל בסך 10,000 ₪. 
בפסיקת הפיצוי נתן בית המשפט לאופן השימוש בצילום, להתנהלות הנתבעת, הן בפרסום הצילום והן לאחר קבלת דרישת התובע להסירו, וכן לעובדה שהנתבעת דאגה לציין את זכות התובע בצילום.

יש לכם שאלה לגבי המאמר?

השאירו תגובה

אני מאשר את

תנאי השימוש

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור