משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

בקשה לפסיקת תמלוגים בעד אמצאות שירות

פלוני נ' חברה פלונית

16 ביוני, 2014,

יונתן דרורי

בקשה לפסיקת תמלוגים בעד אמצאות שירות שהוגשה על ידי פלוני כנגד חברה פלונית. הבקשה נדונה בפני הועדה לענייני פיצויים ותמלוגים. ביום 4.5.2014 ניתנה ההחלטה בתיק על ידי יו"ר הועדה פרופ' יצחק אנגלרד, רשם הפטנטים אסא קלינג וחבר הועדה פרופ' מיכאל טליינקר.
 
העובדות: המבקש הגיש בקשה לפסיקת תמורה בעד אמצאת שירות לפי סעיף 134 לחוק הפטנטים. לטענת המבקש, במהלך תקופת העסקתו היה מעורב בהמצאתן של שש אמצאות שירות אשר לימים נרשמו כפטנטים בישראל. בעקבות פטנטים אלה נרשמו פטנטים מקבילים גם במדינות נוספות. 
 
במסגרת העסקתו המבקש חתם על שלשה סוגי מסמכים: 
הסוג הראשון הם המסמכים שכנו "הצהרות סודיות" במסמכים אלה הצהיר המבקש בין היתר כי כל המצאה שהיה שותף לה "הינן קניין [המשיבה] ואין לי ולא יהיו לי כל זכויות בהם". 
הסוג השני הם המסמכים שכינינו "מסמכי סיום העסקה". במסמך משנת 1995 הצהיר המבקש כי "אין לי ולא יהיו לי תביעות כספיות, בין תביעות בנזיקין ובין כל תביעה אחרת". 
הסוג השלישי הם מסמכי המחאת הזכויות בפטנטים השונים (מסמכי הסבה). במסמכים אלה הצהיר המבקש כי תמורת דולר אחד הוא המחה את כל זכויותיו בפטנט לנמחה. 
המבקש טען כי אין במסמכים אלו כדי למנוע ממנו את הזכות לתמלוגים ואילו המשיבה טענה כי יש במסמכים אלו כדי למנוע מהמבקש את הזכות לתמלוגים.
 
תוצאות ההליך: הבקשה נדחתה, נפסק כי קיים ויתור מצד המבקש על זכות התמורה.
 
עדכון ביחס לערעור: ביום 23.6.2014 פורסם בעיתון גלובס כי: "מהנדס לשעבר ב_____ עתר לבג"ץ: מבקש תמלוגים על פטנט", "______ מבקש לבטל החלטה של הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים, לפיה הוא אינו זכאי לתמלוגים על פטנט שפיתח כשעבד ב_____, כיוון שוויתר על זכותו לתבוע בתום העסקתו".
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 
 

סמכות הועדה לדון בפיצויים ותמלוגים של ממציא

סעיף 134 לחוק הפטנטים מורה בזו הלשון:
"באין הסכם הקובע אם זכאי העובד לתמורה בעד אמצאת שירות, ובאיזו מידה ובאילו תנאים, ייקבע הדבר על ידי הועדה לעניני פיצויים ותמלוגים שהוקמה לפי פרק ו'."
 
סעיף 134 לחוק פותח בלשון "באין הסכם...". כלומר, כאשר קיים הסכם בין הצדדים הקובע 'אם זכאי העובד לתמורה בעד אמצאת שירות, באיזו מידה ובאילו תנאים', הרי שלא תוענק סמכות לועדה זו לדון בעניין. 
 

משמעות הסכם הקובע שהעובד אינו זכאי לתמורה בעד אמצאת שירות

נפסק כי הוראת סעיף 134 לחוק הפטנטים, המעניקה לעובד תמורה בעד אמצאת שירות, אינה בעלת אופי קוגנטי. מבחינה עניינית, אין המדובר בזכות סוציאלית הנובעת מיחסי עבודה והטעונה הגנה מיוחדת. ברוח זו – אם כי בהקשר שונה – קבע בית המשפט המחוזי בפרשת ת"א (ת"א) 1843/91 אס.ג'י.די. הנדסה בע"מ נ' ברוך שרון, (פורסם בנבו, 25.1.1993), כי שאלה של אמצאת שירות אינה סוגיה של הגנה סוציאלית, אלא סוגיה של זכויות באמצאה לפי חוק הפטנטים. המסקנה בדבר האופי הדיספוזיטיבי של הזכות לתמורה עולה בקנה אחד עם המבחנים הכלליים שנקבעו לבחינת אופיה הקוגנטי של חובה בעניין שוקר, מפי השופט מ' חשין.   
 
במסקנה זו תומכת הוראת סעיף 134 עצמה. לא זו בלבד שהיא מתנה במפורש את סמכות הוועדה בהעדר הסכם, העשוי גם לשלול את הזכות לתמורה ("אם זכאי העובד"), אלא היא נותנת תוקף עדיף להסכם בכל מקרה שיש בו מידה כלשהי של תמורה. 
המדובר בהוראה מרשה הנסוגה מפני הסכם נוגד – קרי ניתן להתנות על הוראות סעיף 134 לחוק.
 

שאלת קיום הוויתור מצד המבקש 

בענייננו נשאלת השאלה האם במסגרת הסכמית היה מצד המבקש וויתור על זכות התמורה. 
נפסק בעניין אילני כי:
"...הזכות לפיצויים/תמלוגים היא זכות אישית הצומחת לעובד כלפי מעבידו ולא זכות קניינית In rem. אין אפוא מקום להעבירה למעביד, גם בהנחה שהיא בכלל ניתנת להעברה. יתרה מזו, אנו סבורים כי לו הייתה אקטליס מעוניינת כי עובדיה, ובכללם אילני, יוותרו גם על זכותם לפיצויים/תמלוגים בגין אמצאת שירות, היה הדבר בא לידי ביטוי בחוזה. על כל פנים, ויתור מעין זה על זכות הקבועה בחוק יש לפרטו במפורש בחוזה. מאחר שלא צוין במפורש בחוזה כי האמצאות בהן הוא דן כוללות אמצאות שירות (למשל, על דרך הפניה לסעיף 134 לחוק הפטנטים) אין לראות בסעיפים הנ"ל ויתור על זכויותיו הנובעות מקיומן של  אמצאות שירות שפותחו על ידו במהלך העסקתו בחברה." 
 
יש להבין דברים אלה על רקע הנסיבות המיוחדות של פרשת אילני, שבה המדובר היה בהסכם שהעביר את הזכויות הקנייניות של העובד למעביד. בהקשר זה קבעה ועדה זו כי יש להבדיל בין הזכות הקניינית באמצאה, הניתנת להעברה מצד הממציא-העובד למעביד או לאדם אחר, לבין הזכות לתמורה בעד אמצאת שירות שהיא זכות אישית של העובד כלפי מעבידו. התוצאה היא כי העברת הזכות הקניינית מן העובד למעביד אין משמעותה ויתור על הזכות האישית לתמורה בעד אמצאת השירות. על רקע זה היה דרוש כי הויתור על זכות אישית ייעשה במפורש במסמך שנדון שם.
 
מן האמור עולה כי אין ללמוד מעניין אילני, כי בכל מקרה של ויתור על הזכות הקבועה בסעיף 134 יש להפנות אליה במפורש. הסכם ויתור יכול להתגבש כמו כל חוזה רגיל אחר בכתב, בעל-פה או בהתנהגות בהתאם לסעיף 23 לחוק החוזים. מכאן, השאלה המרכזית בענייננו היא פרשנותן של נוסח ההסכמות. פרשנות זו מתבצעת על פי הכללים שנקבעו בהוראת סעיף 25 לחוק החוזים. 
 
ברוח זו נאמר על ידינו בעניין אילני:
"...שכן גם אם עובד רשאי להתנות על זכותו לקבל תמלוגים בעד אמצאת שירות, הרי שיש לבדוק האם במקרה הספציפי אכן ויתר העובד על זכותו זו תוך בחינת נוסח החוזה בינו לבין מעבידו".
 
המשיבה מסתמכת על שלושה סוגים של מסמכים לשם ביסוס טענתה בדבר ויתור המבקש על זכות התמורה בעד אמצאת שירות:
 
- הסוג הראשון הם המסמכים שכינינו "הצהרות סודיות" משנות 1991 ו-1995. במסמכים אלה הצהיר המבקש בין היתר כי כל המצאה וכו' שהיה שותף להם בתקופת העסקתו ב[משיבה] "הינן קניין [המשיבה] ואין לי ולא יהיו לי כל זכויות בהם". 
 
- הסוג השני הם המסמכים שכינינו "מסמכי סיום העסקה" מהשנים 1995 ו-2001. במסמך משנת 1995 הצהיר המבקש כי עם השיחרור מצד [המשיבה] לקבלת הכספים מ"____" ומ"____" "אין לי ולא יהיו לי תביעות כספיות, בין תביעות בנזיקין ובין כל תביעה אחרת". במסמך משנת 2001 הצהיר המבקש כי עם קבלת הכספים האלה "אין לי ולא תהיינה לי כלפי [המשיבה] כל טענה ו/או תביעה מכל מין וסוג שהוא, לרבות בנושא שכר ובכל עניין הקשור בהעסקתי בשורותיה ו/או מטעמה בכל עת". 
 
- הסוג השלישי הם מסמכי המחאת הזכויות בפטנטים השונים (מסמכי הסבה). במסמכים אלה הצהיר המבקש כי תמורת דולר אחד הוא המחה את כל זכויותיו בפטנט לנמחה. 
 
באשר לסוגים הראשון והשלישי של המסמכים העירה הועדה כי הם נוגעים באופן בלעדי לזכויות הקנייניות בפטנט ואין בהם ויתור כלשהו בנוגע לזכותו האישית של העובד לתמורה בעד אמצאת השירות
 
נמצא כי שאלת הויתור מתרכזת בסוג השני של המסמכים, מסמכי סיום ההעסקה. 
 
נפסק כי לשונם של מסמכי סיום ההעסקה היא ברורה וחד-משמעית: למבקש אין ולא יהיו לו תביעות כלשהן. לשונם זו היא כללית ואין לפרשה כמוציאה ממנה תביעה לתמורה בעד אמצאת שירות. הרקע להסכם זה הוא סיום היחסים בין הצדדים שבמסגרתו מתחייב המעביד לשחרר כספים מסוימים לטובת העובד. רקע זה תומך בכוונתם המשותפת של הצדדים כי עם סיום היחסים העובד יוותר על כל תביעה אפשרית כלפי המעביד במידה והייתה לו כזאת. 
 
על כן נמצא כי נתגבש ויתור מצד המבקש על הזכות.
 

ויתור על זכותו לתמורה כתנאי מקפח בחוזה אחיד

טענה נוספת של המבקש היא כי גם אם יש בהסכמים משום ויתור על זכותו לתמורה, ויתור זה הוא בבחינת תנאי מקפח בחוזה אחיד לפי חוק החוזים האחידים, שדינו להתבטל לפי סעיף 3 לחוק זה. 
 
הועדה קיבלה את טענת המשיבה כי לוועדה זו אין סמכות לבטל חוזה בשל תנאי מקפח וכי אין לחוק החוזים האחידים תחולה במקרה הנדון, וזאת לאור הוראת סעיף 23(א)(2) לחוק זה. זאת מאחר שלפי סעיף 134 לחוק הפטנטים, המעביד רשאי לשלול את זכות התמורה, לפנינו "תנאי שנקבע או אושר בחיקוק" כהוראת סעיף 23(א)(2). 
 
נפסק כי אמנם, בפרשת רותם נ' טבע מדיקל בע"מ החליטה הועדה כי היא מוסמכת עקרונית לדון בקיום תנאי הסמכות שלה, כמו בשאלה האם אמצאה פלונית היא אמצאת שירות, וכן בשאלת קיומו או העדרו של הסכם הנוגע לזכות התמורה. אולם הסמכות של בית משפט לפי סעיף 3 לחוק החוזים האחידים אינה דקלרטיבית גרידא, אלא קונסטיטוטיבית. אין בית המשפט קובע את עובדת בטלותה של תנייה, אלא הוא יוצר את בטלותה ואף רשאי לשנותה מבלי לבטלה כליל. סמכות זו להתערבות אקטיבית בתניות של חוזה קיים בין עובד למעביד אינה נתונה לוועדה זו. 
 
עצם קיומו של הסכם תמורה – תהיינה תניותיו אשר תהיינה – שולל את סמכות הוועדה. זאת ועוד אחרת: מאחר שהוראת סעיף 134 מרשה גם את שלילת התמורה, יש יסוד לסברה כי חלה הוראת סעיף 23(א)(2) לחוק החוזים האחידים השוללת את תחולתו של חוק זה. 
לבסוף, גם בהנחה שיש סמכות לוועדה זו לדון בעניין וכי המדובר בתנאי מקפח, התביעה לביטולו התיישנה זה מכבר, מאחר שהעילה לביטולו נולדה עם כריתת ההסכם.
 

TEST

יש לכם שאלה לגבי המאמר?

השאירו תגובה

אני מאשר את

תנאי השימוש

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור