משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

תג: אמצאה כשירת פטנט

11 במאי, 2015,

0 תגובות

החידוש הנדרש בבקשת פטנט

החידוש הנדרש בבקשת פטנט
התנגדות לבקשת פטנט שהוגשה על ידי חברת קמטק בע"מ כנגד חברת אורבוטק בע"מ. ההליך נדון ברשות הפטנטים בפני יערה שושני כספי, פוסקת בקניין רוחני. ביום 16.4.2015 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: שם האמצאה מושא בקשה הפטנט הינו "התקן ושיטות לבדיקת חפצים", האמצאה הנתבעת מיושמת בין היתר בתחום הבדיקה האופטית הממוכנת (AOI – automated optical inspection). האמצאה היא שיטה לעיבוד תמונה המתבצעת לאחר רכישת תמונה אופטית של החפץ הנבדק. הכוללת:
א. הפקת ייצוג גבולות אלמנטים ידועים מראש הקיימים בתמונה (להלן: "רכיב א"); 
ב. איתור "מועמדים לפגמים" בתמונה בחומרה ויצירת פלט תואם (להלן: "רכיב ב"); 
ג. קבלת פלט ובו "מועמדי חומרה לסיווג כפגמים" וייצוג גבולות האלמנטים הידועים (להלן: "רכיב ג'"); 
ד. יצירת חלון עניין סביב חלק מן המידע הכלול בפלט דלעיל (להלן: "רכיב ד" - הוסף במסגרת התיקון); 
ה. זיהוי של לפחות התראת שווא אחת בחלון העניין באמצעות תוכנה (להלן: "רכיב ה"); 
ו. שימוש בתוכנה לצורך איתור "מועמדים לפגמים" נוספים בתמונה (להלן: "רכיב ו" - הוסף במסגרת התיקון).
 
המתנגדת טוענת כי האמצאה אינה כשירת פטנט מאחר שאין בה מוצר או תהליך כנדרש בסעיף 3 לחוק הפטנטים. לגישתה, לכל היותר המדובר בניסיון המבקשת לקבל בלעדיות בגין תהליך מחשבתי או אלגוריתמיקה לשמה.
 
עוד טוענת המתנגדת כי הבקשה אינה חדשה כנדרש בסעיף 4 לחוק. 
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות מתקבלת בשל היעדר חידוש. נפסק כי המבקשת תישא בהוצאות המתנגדת ושכר טרחת באי כוחה בגין ניהול הליך זה ותשלם למתנגדת סך 15,000₪ כולל מע"מ. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

11 במרץ, 2014,

0 תגובות

פטנט על שיטה בתחום התוכנה והחומרה

פטנט על שיטה בתחום התוכנה והחומרה
בקשה לפטנט מספר 190125 שהוגשה לרשם הפטנטים בישראל על ידי חברת DIGITAL LAYERS. ההשגה נדונה בפני רשם הפטנטים אסא קלינג. ביום 17.2.2014 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: בוחן הפטנטים החליט שלא ליתן פטנט בגין בקשה לפטנט "שיטה, מערכת, ומכשיר להעברת שכבות מדיה". הבוחן הפטנטים סבר כי האמצאה הנתבעת במסגרת הבקשה אינה כשירת פטנט לאור הוראת סעיף 3 לחוק. במכתב הסירוב ציינה הבוחנת כי: האמצאה  "מתמצה כל-כולה בתחום התוכן ... כך שהיא אינה אלא יישום מופשט של תהליך מחשבתי טהור ו/או שיטה עסקית..." ועל כן לא ניתן לקבל פטנט בגינה.
 
תוצאות ההליך: הבקשה לרישום פטנט מתקבלת. נפסק כי אין המדובר באמצאה שהיא יישום מופשט של תהליך מחשבתי טהור או שיטה עסקית כפי שסברה הבוחנת. האמצאה כוללת קשרי גומלין בין רכיבים טכנולוגיים וחלוקת פעולות המגדירה את פעולותיו של כל רכיב. יש בבקשה גם חריגה מעבר לאוטומציה גרידא והיא ממוענת לבעל מקצוע טכנולוגי. בהצטבר כלל הדברים הללו עולה שהאמצאה שבבקשה דנן בעלת אופי טכנולוגי מוחשי ולכן באה בגדר תחום טכנולוגי.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 
 

27 בדצמבר, 2012,

0 תגובות

פטנטים בתחום התוכנה

פטנטים בתחום התוכנה
השגה על החלטת בוחן שהגיש מרדכי טייכר, ההשגה נדונה ברשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, בפני הרשם אסא קלינג. ביום 10.12.2012 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: המבקש הגיש בקשת פטנט לגבי אמצאה בשם "מכשיר ושיטה לניהול משחקי חברה". לאחר בחינה ראשונה של הבקשה מצאה כי האמצאה המתוארת בבקשה אינה כשירת פטנט לאור דרישות סעיף 3 לחוק. הבוחנת מצאה שעניינה של האמצאה תהליכים מחשבתיים ועיבוד על ידי מחשב אשר לכשעצמם אינם טכנולוגיים. כמו כן, מצאה הבוחנת שכל המרכיבים לדרכי ביצוע האמצאה המתוארים והנתבעים כ- "a database, a processor, an input port" אינם חדשים אלא כלליים וידועים. 
 
תוצאות ההליך: הבקשה נדחית, הבקשה מבוקשת היא בגין תהליך מחשבתי אבסטרקטי (שאינו יכול להיות מוגן בפטנט) ואין המדובר בביטוי תכונות פיזיות (כנדרש בפטנט).
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

4 במרץ, 2012,

0 תגובות

ביטול פטנט בשל פרסום קודם והיעדר התקדמות המצאתית

תביעה שהגישה חברת קליימן מטאור כנגד פולישק תעשיות פלסטיקה - ניר יצחק סופה וכנגד הדר דרור וחברת ביטקנט בע"מ (תביעה בעילת הפרת פטנט).

התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפני השופט חאלד כבוב וביום 4.3.2012 ניתן פסק הדין בתיק.

העובדות: התובעת, קליימן מטאור בע"מ (להלן: "מטאור") יצרנית רשת "ביונט" להגנה מפני חרקים, רשמה פטנט ישראלי מספר 119919- (להלן: "פטנט מטאור") וכן רשמה את סימן המסחר "ביונט" כסימן רשום.

לטענת התובעים הנתבעים מפרים את הפטנט בארבע התביעות המנוסחות בפטנט (מילולית ומהותית) באמצעות מוצריהם רשת ה"אופטינט" וה"ביוטקנט", וכן מטעים את הציבור תוך הפצת פרסומים כוזבים והצגת תוצאות של מחקרים לא מוכרים, ותוך פרסום נתונים מטעים של הרשתות שלהם אל מול רשת ביונט. כן טוענים התובעים כי הנתבעים מפרים את סימנה המסחרי של מטאור. לטענת התובעים התנהלות הנתבעים גורמת לתובעים נזקים הנאמדים ב- 8,424,000 ₪.

תוצאות ההליך: בית המשפט דחה את התביעה בעילה של הפרת פטנט וביטל את תוקף הפטנט בשל טענות היעד חידוש והתקדמות המצאתית.

בית המשפט קיבל את התביעה בעילה של הפרת סימן המחסר ביונט – ונתן צו מניעה קבוע כנגד שימוש בשם הרשת "ביוטקנט" כנגד הנתבעים 1 ו-2.

בנוסף נפסק כי התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך כולל של 75,000 ₪.

נקודות מרכזיות שנדונו במסגרת התיק:

20 בפברואר, 2011,

0 תגובות

הפרת פטנט ברעף

הפרת פטנט ברעף

תביעה שהגישה חברת חסין אש כנגד חברת קוניאל. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופט אליהו בכר. ביום 20.2.2011 ניתן פסק הדין בתיק.

ענינה של התובענה דנא נסב אודות שאלת הפרתם של אמצאות חסין אש המוגנות בפטנטים רשומים, ברעף המתאפיין בעמידות רבה יותר ובתהליך ייצור הכרוך באחוזי פסולת נמוכים תוך הקטנת עלויות הייצור. לאחר שפניה בכתב לנתבעת לא הועילה, הוגשה תובענה זו בעילה של הפרת הפטנטים הרשומים, עוולת גניבת עין, גזל מוניטין ועשית עושר שלא במשפט.

התובעת עתרה לסעד של מתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעת להפר  את הפטנטים הרשומים על שמה ולסעד של פיצויים, לרבות פיצוי עונשי  ופיצוי  ללא הוכחת נזק בסכום שלא יפחת מ- 100,000 ₪  בגין כל עוולה, כשלצרכי אגרה העמידה תביעתה על הסך של 1 מליון ₪. לאחרונה גם עתרה לתיקון תביעתה ולהגדלת הסעד הכספי העולה ממנה לעשרים מליון ₪.

נפסק כי לאחר שלא הוכחה הפרתם של פטנטים דינה של התובענה להידחות. בנוסף נפסק כי התובעת תשא בהוצאות ושכ"ט עו"ד הנתבעת בסכום כולל של 75,000₪.

 

הערת DWO: בפסק הדין יש חוסר בהירות לגבי המשפט הבא שבפסק הדין "המסקנה כי הפטנט אינו מופר. זאת, שכן תביעה מספר 1 קובעת כי רעף המערערת מיוצר מתערובת של חרסיות בעוד רעף המשיבה מכיל גם בזלת", פסיקה זו מנוגדת למושכלות ראשונים בדיני פטנטים לפיו הוספה של רכיב (להבדיל מהחלפה של רכיב) אינה יכולה למלט מפר מהפרת פטנט.

 

נקודות מרכזיות שנדונות במסגרת פסק הדין:

המונופול בפטנט

התשתית הנורמטיבית המאפשרת לבעל דין למנוע מגורם אחר זולתו לעשות שימוש בפטנט הרשום על שמו מעוגנת בסעיף 49(א) לחוק הפטנטים, הקובע כדלהלן: "(א)בעל פטנט זכאי למנוע כל אדם זולתו מנצל בלי רשותו או שלא כדין את האמצאה שניתן עליה הפטנט, בין בדרך המוגדרת בתביעות ובין בדרך דומה לכך שיש בה, לנוכח המוגדר באותן התביעות, עיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט (להלן – הפרה)."

הסעיף דלעיל יוצר הגנה משפטית המוענקת לפטנט הרשום, אשר מכונה בעגה המשפטית "תחום המונופולין של הפטנט" ונקבעת על ידי תביעות הפטנט.

בחינת ההפרה: עיקר האמצאה

ביחס לפרשנות המשפטית הנדרשת בפני בית המשפט בבאו לבחון הפרה נטענת של פטנט יש לפרש את תביעות הפטנט ולבחון האם המוצר החדש מפר את 'עיקר האמצאה' המתוארת במסגרת תביעות הפטנט. פרשנות התביעות הינה פרשנות תכליתית. את בקשת הפטנט יש לקרוא כמסמך שלם. תביעות הפטנט יפורשו תוך עיון במידת הצורך, בתיאור ובשירטוטים המצורפים לבקשת הפטנט. המטרה הסופית הניצבת בפני ערכאת השיפוט, הינה התחקות אחר כוונת הממציא או בעל הפטנט. הפרה של פטנט יכולה להיות הפרה מילולית או הפרה של 'עיקר האמצאה'. הפרה מילולית תתבצע, כאשר המפר יעתיק את התביעות כלשונן, אף אם ישנה במקצת את מאפייניה החיצוניים של האמצאה. הפרה של מהות האמצאה תתבצע, כאשר המפר ישתמש באלמנטים המהותיים הכלולים בתביעות הפטנט (פרידמן, עמ' 679).

עילות הגנה: הפטנט לא היה כשיר לרישום

חוק הפטנטים מעניק לנתבע בגין הפרת הפטנט אפשרות לטעון כנגד רישומו כפטנט מלכתחילה. סעיף 182(א) לחוק הפטנטים קובע כי : "182(א) עילה שניתן על פיה להתנגד למתן פטנט תשמש הגנה טובה בתביעה על הפרה; קיבל בית המשפט את ההגנה, יצווה על ביטול הפטנט, כולו או מקצתו, לפי הענין."

העילות אשר במסגרתן ניתן להתנגד למתן פטנט מעוגנות בסעיף 31 לחוק הפטנטים הקובע כדלהלן: "ואלה עילות ההתנגדות למתן פטנט: (1) קיימת סיבה שלפיה היה הרשם מוסמך לסרב לקיבול בקשת הפטנט; (2) האמצאה אינה כשירת פטנט לפי סעיף 4(2); (3) המתנגד, ולא המבקש, הוא בעל האמצאה".

מהסעיף דלעיל ניתן להסיק, כי נתבע בתובענה שעילתה הפרת פטנט רשום יכול להתגונן מפני התובענה על בסיסה של כל עילה אשר בגינה מוסמך היה רשם הפטנטים שלא לאשר את הפטנט לרישום.

עילה אשר בגינה ניתן היה להתנגד לרישום הפטנט מלכתחילה כאמור בסעיף 31(1), יכול ותהיה קשורה לכשרות רישומה של האמצאה המוגנת בפטנט.

חוק הפטנטים קובע בסעיף 3 לחוק הפטנטים מהי אמצאה כשירה פטנט כך: "אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית – היא אמצאה כשירת פטנט."

מהאמור לעיל יש להסיק כי העילות אשר בגינן מוסמך רשם הפטנטים שלא לאשר את הפטנט לרישום מלכתחילה בגין אי כשרות הפטנט לרישום , ושבגינם ניתן להתגונן בגין הפרת פטנט, מנויות בסעיף 3 דלעיל והינם: העדר חדשנות, העדר תועלת והעדר התקדמות המצאתית.

בספרו של עו"ד עמיר פרידמן, פטנטים דין, פסיקה ומשפט משווה (שם) 461 מוסבר הרציונל באפשרות המוענקת לנתבע בגין הפרת פטנט להתנגד לכשרות רישומו של הפטנט לרישום מלכתחילה: "חלקן הארי של הבקשות לביטול פטנט מתייחסות לכשרות רישומה של האמצאה המוגנת בפטנט. הליכי הרישום אינם מבטיחים, באופן אבסולוטי שלא יוקנה מונופול בגין אמצאה שאינה עונה על תנאי הכשרות לרישום כפטנט. לעיתים, חומקת מבעד למסננת הרישום אמצאה שאיננה עונה על הדרישות הבסיסיות לכשרות רישומה כפטנט" ובהמשך: "העילות שעל יסודן תוגש, בדרך כלל, בקשה לביטול פטנט שנרשם כדין, יהיו העילות על פיהן האמצאה המוגנת בפטנט לא היתה 'חדשה' או לא היתה בה 'התקדמות אמצאתית' וככזו לא היתה כשירה לרישום כפטנט. עילות אלו יורדות לעצם כשרותה של האמצאה לזכות בהגנה פטנטיאלית. עילות אלו מגנות על האינטרס הציבורי הדוגל בכך שלא יוענק פטנט בגין אמצאה שאיננה כשירה לרישום כפטנט. ... הזכות לתקוף את הפטנט ולדרוש את ביטולו, בהתבסס על שאלת כשרות האמצאה לרישום כפטנט או על שאלת הבעלות האמיתית באמצאה, נובעת מהאינטרס הציבורי הניצב ביסודה של שיטת הפטנטים. האינטרס הציבורי דוגל בעידוד אמצאות וחידושים המועילים לחברה."

טענה בדבר אי כשרותו של פטנט יכול ותדור בכפיפה אחת עם טענה בדבר הפרתו של פטנט הגם שהינו כשיר לרישום. ואולם ההסדר המקובל הינו לבדוק תחילה האם אכן הוכחה הפרתו של הפטנט, ורק במידה והוכחה ההפרה הנטענת יש מקום להידרש לטענות בקשר לאי כשרות רישומו של הפטנט מלכתחילה.

למרות האמור, קבעה הפסיקה כי בנסיבות המתאימות ההסדר אינו מחייב וניתן להידרש קודם לשאלת כשרות הפטנט (ע"א 47/87 חסם נ' בחרי, פ"ד מה (5)196 (19991)).

עוד נקבע, כי למרות היות שאלת הפרת הפטנט כרוכה בשאלת תוקפו של הפטנט, הרי שככול שהדבר נוגע לסוגית נטל ההוכחה, קיים הבדל בין השתיים.

בחסם נ' בחרי נקבע בהקשר זה כך: "אכן, על-אף היות השאלה של הפרת הפטנט כרוכה בשאלה אם יש בפטנט חידוש או התקדמות המצאתית, קיים הבדל בין שתי השאלות מבחינת נטל ההוכחה. בעוד שלגבי תוקפו של הפטנט עצם מתן הפטנט משמש ראיה לכאורה לתקפותו (ע"א 700/78 [2], בעמ' 763), ועל הנתבע הטוען להיעדר תוקף לפטנט רובץ הנטל להוכיח זאת, הרי בשאלה אם הופר הפטנט נטל ההוכחה רובץ על התובע (בעל הפטנט) (ע"א 345/87 [3], בעמ' 102)."

נטל ההוכחה

עמידה בנטל ההוכחה מחייב את התובעת להוכיח במאזן הסתברויות כי בנסיבות, הרכב הרעף אותו הינה מייצרת זהה במרכיביו ובשיעור חומרי הגלם שבו (באזלת וחרסית) לרעף הנתבעת. החובה המוטלת על בעל פטנט להוכיח את הפרתו הינה חובה מובנית בהיות בעל הפטנט ה"מוציא מחברו". יחד עם זאת יצוין, כי ההגנה המסורה לבעל פטנט מחייבת את בעל הפטנט להוכיח את טענותיו בראיות שתהיינה בעלות משקל ומובהקות כזו שלא תשלול מהאחר הזכות להתחרות בפטנט מטעמים שאינם קשורים בהגנה עליו.

כמות הראיות ורצינותן

כידוע הגנת הפטנט יוצרת מונופולין בתחום בו היא ניתנה. פגיעת המונופולין הינה למעשה פגיעה רעה בתחרות ויש להמעיט בה ככל הניתן ולהעניקה רק בהתקיים התנאים לכך בחוק הפטנטים שסיבותיו טובות כשלעצמן. כך למשל, הכיר חוק הפטנטים בזמניותו של הפטנט (ר' סעיף 52 לחוק הפטנטים) על מנת לאפשר העברתו להנאת הציבור בכללותו עם סיום התקופה לגביה נמסר לרישום.

מאחר ומדובר בזכות חזקה מחד ופגיעה לא פחות חזקה במתחרים פוטנציאליים  מאידך, נדמה, כי יש צורך כי כמות הראיות ורצינותן תעדנה באופן מובהק על הטיית מאזן ההסתברויות לטובת התובעת. (ר' לעניין זה לדוגמא ע"ב 2/84 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות,פ"ד לט(2) 225 בו קובע ביהמ"ש העליון מפי הנשיא שמגר כי: "כגודל הזכות כך גם גודלה ועוצמתה של הראיה המשמשת יסוד להחלטה בדבר הפחתתה של הזכות..." ור' גם בג"צ 4146/95 עיזבון דנקנר נ' רשות העתיקות, פ"ד נב(4)800 שם קבע ביהמ"ש העליון מפי כב' הש' זמיר כי:"... ההבדל בין זכות לזכות, לפי המעמד והחשיבות של הזכות, עשוי להשפיע גם על רמת הראיות הנדרשות כדי להכשיר פגיעה בזכות. הכיצד? אפשר שלצורך פגיעה בזכות אחת יידרשו, לפי המעמד והחשיבות של הזכות, ראיות חזקות במיוחד להוכחת הפגיעה בשלום הציבור או באינטרס ציבורי אחר, ואילו לצורך פגיעה בזכות שנייה יספיקו ראיות חלשות יותר...."). לחילופין, על התובעת להוכיח, כי ככול שקיים הבדל מזערי ביחס שבין חומרי הגלם ברעפים השונים, כי אז עסקינן בהבדל מזערי וחסר משמעות שאין בו בכדי להוכיח שהנתבעת לא הפרה את הפטנט וכפי שציינה התובעת בסיכומיה כי כפי הידוע, במקרי ספק על הספק לפעול לטובת בעל הפטנט (סעיף 6.6 לסיכומים).

בחינת שאלת ההפרה

בענייננו, הגדרת הפטנט וחדשנותו נובעת משילובם של שני האלמנטים העיקריים הקבועים בו- חומרי הגלם, ותהליך הייצור. בכל הקשור עם הפרתו של פטנט 826 הרי שהשוני בין חומרי הגלם המשמשים בתהליך יצור רעפי התובעת מהליך ייצור רעפי הנתבעת מחייב את המסקנה כי הפטנט אינו מופר. בכל הקשור עם פטנט 765 סוגית הפרתו של הפטנט או תוקפו צריכה להיבחן לפי עיקר האמצאה אשר כולל כאמור לעיל שילובם של שני אלמנטים גם יחד, היינו שימוש בחומרי גלם בהרכב מסוים בתהליך סנטור הקובע טווח טמפרטורות ייחודי –  תביעה מס' 2 ותביעה מס' 5 לפטנט. נפסק כי בחינת חומר הראיות מעלה, כי התובעת אינה מרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את עצם הפרת הפטנט. רעף הנתבעת אינו מפר פטנט 765 באשר יחס החומרים שבו – באזלת וחרסית ממשית – אינה מגעת לזו המוגנת בפטנט ואף אינה מתקרבת אליו בשוליים. נהפוך הוא, פטנט 765 מכיל למעלה מ-50% יותר בזלת בתערובת מרעפי הנתבעת. בהיות היחס בין הכמויות אלמנט חשוב ואקוטי בפטנט לפי דעת מומחי שני הצדדים, כי אז אין לומר שרעפי הנתבעת מפירים פטנט 765 כאמור.

5 באוגוסט, 2010,

0 תגובות

התנגדות לבקשת פטנט לשיטה לטיפול רפואי בגוף האדם

רשם הפטנטים, הרשם ד"ר מאיר נועם (התנגדות לבקשת פטנט מס' 153109) –  5.8.2010

תחום: התנגדות לבקשת פטנט.

נושאים: מהות האמצאה, חדשנות ההמצאה, איסור להעניק פטנט שמנוגד למוסר או פטנט לשיטה רפואית, היעדר חידוש, התקדמות המצאתית

עובדות:

המתנגדות מבקשות לקבוע כי האמצאה, אשר המבקשת ביקשה לרשום כפטנט,  אינה כשירת פטנט.

נפסק:

ההתנגדות התקבלה: כבוד הרשם קבע כי האמצאה נעדרת חידוש בכל הנוגע לטווח המינונים הנמוך הנתבע בה וכן היא נעדרת התקדמות המצאתית, אשר על כן אינה כשירת פטנט.

נקודות מרכזיות

פרשנות מהות האמצאה והחידוש בה

סעיף7(1) לחוק הפטנטים קובע כי "לא יוענק פטנט על – תהליך לטיפול רפואי בגוף האדם", הרשם פסק כי כדי להכריע בשאלה האם הפטנט הנדון מהווה "שיטה לטיפול רפואי בגוף האדם", יש להכריע תחילה בשאלה הפרשנית של מהי מהות האמצאה ו"נקודת החידוש" המרכזית בה.

הרשם מזכיר, כי על פי הפסיקה, פרשנות פטנט אינה שנה מפרשנות מסמך אחר, אך מחייבת זהירות שכן המסמך מעניק מונופולין לבעל הפטנט כפי שנקבע בעניין ע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 45, בעמ' 65: "עם זאת, מתחייבת זהירות פרשנית לאור אופיו וכוחו המיוחדים של הפטנט, כמקנה מעין מונופולין בשוק. כלל פרשנות בסיסי הוא, כי את הפטנט יש לקרוא כמסמך שלם, על-מנת שיהיה ניתן לעמוד על כוונת הממציא, כפי שזו באה לידי ביטוי במסמך."

רשם מאזכר את עניין ע"א 407/89 צוק אור נ' קאר סקיוריטי בע"מ, מח(5) 661, בעמ' 678, בו הוסיף בית המשפט וקבע:

"(ב) יש להבחין בין האמצאה לבין המונופול המוענק בגינה. היקף המונופול נתחם על-ידי כתב התביעות.

(ג) פרשנות של ביטויים ושל מונחים בלתי ברורים בכתב התביעות תיעשה לאור האמור בכתב הפירוט.

(ד) קנה המידה לבחינת משמעותם של היקף המונופול ושל היקף האמצאה הוא קנה המידה של בעל מקצוע, ולא של אדם מן היישוב. הווי אומר, השאלה היא איך היה מבין בעל מקצוע את היקף האמצאה והמונופול, מקריאת מסמכי התביעות והפירוט."

הרשם קובע כי בפרשנות תביעות יש לבדוק מהו לב האמצאה. ומפנה לעניין זה החלטת הרשם בעניין בקשה לרישום פטנט 131733, בה נקבע:

"במקרה הנדון שלפנינו, לב האמצאה הוא השיטה העסקית ובגירסה הראשונה, כפי שהוגשה לרישום, אין כל אמצאה היברידית ונתבעה השיטה בצורה "נקיה" ולא כ"מערכת". הניסיון המלאכותי בגירסה המאוחרת להציגה (על ידי שינוי נוסח גרידא) כ"מערכת" (שיטה עסקית משולבת במחשב), אינו משנה את האמצאה שנותרה במהותה שיטה עסקית."

איסור להעניק פטנט שמנוגד למוסר או פטנט לשיטה רפואית

בחקיקה הקודמת, סעיף 8(5) לפקודת הפטנטים והמדגמים קבע סייג למתן פטנט בכך שאסר להעניק פטנט שמנוגד, בין היתר, למוסר כדלקמן:

"הרשם יסרב לקבל כל בקשה ופירוט לאמצאה שהשימוש בהם יהא לדעתו מתנגד לחוק, או למוסר או לסדרי הציבור."

השינוי הנ"ל הוסבר בדברי הצעת החוק על ידי כך שבעצם השינוי, המחוקק מביע דעתו כי מתן מונופולין המונע מרופאים ומטפלים לבצע (ללא רשות בעל המונופולין) טיפול רפואי בבני אדם, אינו מוסרי. עוד מפנה כבוד הרשם לפס"ד א.ש.י.ר:

"נראה כי הוראת סעיף 7(1) לחוק הפטנטים אמורה לבטא מדיניות בעלת-עוצמה: כי בתהליך לטיפול רפואי בגוף האדם אין החוק נכון להעניק מונופולין לאיש (הגם שניתן לשמור את התהליך בסוד או לעשות בו שימוש מסחרי)."

כבוד הרשם מזכיר כי לאורך השנים הפסיקה הישראלית התייחסה לסייג זה הן לחיוב והן לשלילה. בעניין ע"א 244/72 פלטקס בע"מ נ' The Wellcome Foundation Ltd., פ"ד כז(2) 29 סבר השופט ויתקון:

"הכלל שאין להעניק פטנט על תהליך לטיפול רפואי בגוף האדם אינו כלל רצוי. אין הגיון לנהוג איסור כזה, שעה שמותר לקבל פטנט על כל מוצר רפואי,  והרי כזה גם זה זקוק להגנת פטנט."

לעומתו סבר השופט י. כהן כי מטרה ראויה עומדת מאחורי הסייג:

"נראה לי, שהגישה המשמשת יסוד להצעת פטנט אירופי, בהתאם לדברים שהובאו לעיל. מאזנת יפה את שני האינטרסים הנוגדים והם - הצורך - מצד אחד - לעודד מחקר בשטח תעשיית התרופות, ומאידך - הצורך שלא לכבול יתר על המידה את פעילותם של המטפלים בריפוי בני-אדם."

כבוד הרשם מציין, כי באותו עניין נדונה תביעה לשימוש בתכשיר רוקחי לטיפול במחלה כאשר החומר הפעיל לא היה ידוע כבר-יישום ברפואה כלל ובית המשפט קבע כי אין מניעה כי אותו תכשיר יירשם כפטנט. השופט כהן סבר אז, בניגוד לעמדת הרשם כיום, כי אין להתיר רישום פטנט על שימוש שני לחומר רוקחי ידוע. אציין למען השלמת התמונה, כי הנושא נדון על פי פקודת הפטנטים והמדגמים והפסיקה האנגלית הרלוונטית ובית המשפט  העיר, אגב אורחא, כי על פי חוק הפטנטים היה רואה באמצאה מוצר ולא תהליך.

כבוד הרשם מסכם נקודה זו ואומר כי הן בריטניה והן האיחוד האירופי הלכו בדרך המתירה במקרים מסוימים הענקת פטנטים בגין משטרי מינון.  אין ספק כי הכרעות אלה אינן מחייבות את המשפט הישראלי, בהיותן נובעות מן הדין הספציפי באותן מערכות משפט. כפי שאמר בית המשפט העליון לאחרונה בעניין רע"א 5267/09 H. Lundbeck A.S. נ' אוניפארם בע"מ, ניתן ביום 15.3.2010, פורסם באתר נבו:

"איני ממעט בחשיבותו של המשפט המשווה וכפי שציין בעבר הנשיא א' ברק:

"המשפט ההשוואתי הוא כחבר בעל ניסיון. רצוי לשמוע בעצתו הטובה, אך זו אינה צריכה להחליף הכרעה עצמית" [ראו: בג"ץ 4128/02 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נח(3) 503, 516 (2004)].

אכן הפנייה למשפט הזר יכולה להיות מקור שממנו רשאי השופט ללמוד על התכלית האובייקטיבית של דבר חקיקה, עם זאת פנייה למשפט הזר צריכה להיעשות בזהירות רבה."

כבוד הרשם מדגיש כי בקלות נראה כי ישנם הבדלים בין החוק הישראלי לבין האמנה האירופית, הן בלשון והן בהיסטוריה החקיקתית.

כבוד הרשם מדגיש כי בהכרעה בשאלה האם אמצאות העוסקות במשטרי מינון כלולות בסייג הנדון שבחוק הפטנטים אם לאו, על הרשם להזהיר עצמו שלא לרוקן מתוכן את מצוות המחוקק כפי שהיא באה לידי ביטוי בסעיף 7(1) לחוק, המאזנת מחד גיסא את הרצון לעודד מחקר גם בתחומים אלה על מנת להקל על סבלם של החולים, ומאידך גיסא את הרצון שלא לכבול את ידיהם של הרופאים והמטפלים האחרים בבני אדם באמצעות מונופולין החולש על תהליך לטיפול רפואי בגוף האדם.

עילת היעדר חידוש

המתנגדות נסמכות על פרסומים קודמים בטענת החידוש וטוענות כי כל אחד מהפרסומים דנן שולל את החידוש שבאמצאה.

סעיף 3 לחוק הפטנטים מגדיר אמצאה כשירת פטנט מהי:

"אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית – היא אמצאה כשירת פטנט."

אמצאה כשירת פטנט חייבת להיות, חדשה, בעלת התקדמות המצאתית ומועילה. סעיף 4 לחוק הפטנטים מפרט את דרישת החידוש שהיא אי פרסום פומבי של האמצאה הן בישראל והן מחוץ לה לפני התאריך הקובע. סעיף 4 לחוק הפטנטים קובע כדלקמן:

"אמצאה נחשבת לחדשה, אם לא נתפרסמה בפומבי, בין בישראל ובין מחוצה לה, לפני תאריך הבקשה –

(1) על ידי תיאור, בכתב או במראה או בקול או בדרך אחרת, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי פרטי התיאור;

(2) על ידי ניצול או הצגה, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי הפרטים שנודעו בדרך זו."

הרשם מזכיר כי  על מנת לשלול חידוש של אמצאה הכרחי כי זו תתואר במלואה בפרסום אחד ויחיד (ע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4), 45).

גם בעניין היוז, בעמ' 103 נקבע על ידי בית המשפט העליון כי "אין די בתיאור כללי, אשר לא ניתן ללמוד ממנו כיצד לבצע את האמצאה, ואין  להסתפק בציונם של תמרורים בדרך המובילה אל האמצאה שבפטנט".

לעניין זה מפנה הרשם גם לדברי המלומד ע. פרידמן בספרו  "פטנטים, דין, פסיקה ומשפט משווה" תשס"א – 2001, בעמ' 73:

"יש צורך להראות, איפוא, כי התיאור הקודם מקביל ותואם, מבחינה מהותית, לאמצאה נשואת בקשת הפטנט."

הרשם קובע כי גם אם יקבל את טענת המתנגדת כי ברור היה לבעל המקצוע הממוצע שעליו לנסות תחילה את המינון של 70 מ"ג פעם בשבוע, למרות שהמינון המדויק נעדר מהפרסום, עד למציאת הפתרון היה על המבקשת לבצע סדרה של ניסויים כדי להיווכח כי הפתרון המוצע עובד וכי המינון שבעל המקצוע הממוצע חשב עליו עשוי לעבוד. הצורך בניסויים, אם כן, מונע מן המסמך Lunar I (אשר אין בו אלא הצעה או רעיון לכיוון אליו יש ללכת, כדי לפתור בעיות במתן התרופה הקיימת) לשלול את החידוש של האמצאה, כפי שנקבע בעניין Hills v. Evans, (1860) 31 L. J. Ch. 457

היעדר התקדמות המצאתית

סעיף 5 לחוק הפטנטים קובע מהי התקדמות המצאתית כדלקמן:

"התקדמות המצאתית היא התקדמות שאינה נראית כעניין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה, בדרכים האמורות בסעיף 4."

בניגוד לדרישת החידוש, בבחינת ההתקדמות ההמצאתית קובע הרשם כי מותר לעשות "פסיפס" בין פרסומים קודמים שונים שפורסמו לפני התאריך הקובע ולבדוק האם התמונה הכוללת בצירוף הפרסומים המורכבת מ"חיבור" חלקי המידע בפרסומים אלה מגיעה באופן מובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע לכדי האמצאה המתוארת בבקשה לפטנט.

כבוד הרשם מפנה לפסק הדין מנחה של בית המשפט העליון בעניין היוז (ע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל), בו קבע כב' הנשיא (כתוארו אז) שמגר בעניין התקדמות המצאתית כדלקמן:

"כלל בסיסי בשאלת ההתקדמות ההמצאתית הוא, כי יש לבחון את הידע המקצועי הכולל בתחום הרלוואנטי, ולצורך כך מותר לצרף פירסומים קודמים יחדיו לתמונה כוללת (ע"א 314/77 [1] הנ"ל, בעמ' 209). אולם, יש לזכור תמיד, כי גם על פעולת הצירוף האמורה להיות מובנת מאליה לבעל המקצוע במועד הרלוואנטי; שאם נדרש צעד המצאתי לצורך כך - במיוחד מקום בו מדובר בליקוטם של פירורי מידע ממקורות שונים - אין התמונה הכוללת מובנת מאליה, ולא ניתן לומר, כי אין באמצאה שבפטנט משום התקדמות המצאתית" (שם, בעמ' 109).

...

"כלל נוסף הנקוט בידי בתי המשפט והקשור לאמור לעיל הוא, כי יש להיזהר מניתוח הידע הקודם תוך שימוש, ולו באורח בלתי מודע, בידע החדש שהביא עמו הפטנט" (שם בעמ' 110).

בעניין השלבים בבחינת ההתקדמות ההמצאתית בבחינת פטנט, מפנה כבוד הרשם להחלטת הרשם בעניין בקשה לביטול פטנט מס' 123976 יפים גיסר נ' קומפיוקרפט בע"מ, פורסמה באתר נבו:

"(1) זיהוי התפיסה ההמצאתית שבאמצאה הנדונה.

(2) איתור הידע הקודם (prior art) הרלוונטי לאמצאה הנדונה ורמת הידע של בעל המקצוע הממוצע.

(3) זיהוי ההבדלים, אם ישנם כאלה, בין הידע הקודם לתפיסה שביסוד האמצאה הנדונה.

(4) הכרעה האם ההבדלים שזוהו בשלב הקודם היו נראים מובנים מאליהם לבעל המקצוע הממוצע וזאת מבלי להכניס ידע חדש מהאמצאה הנדונה."

הרשם קבע  כי הפרסומים הספציפיים שהובאו בפניו והידע הכללי שנפרס בפניו בתחום שוללים את ההתקדמות ההמצאתית שבבקשה הנ"ל. אין פער ממשי בין כלל הידע הקודם כפי שתואר לעיל, שהיה בידי הציבור לפני התאריך הקובע, לבין האמצאה המתוארת בבקשה. כבוד הרשם לא מקבל את טענת המבקשת כי המחקרים והפרסומים הקודמים היו אמורים להרחיק אותה מהאמצאה בשל החשש להגברת תופעות הלוואי שבוושט. משתוארה האמצאה הן ב- Lunar I והן ב-Lunar II, כל איש במקצוע היה יכול להגיע לאמצאה כדבר מובן מאליו. כבוד הרשם קובע כי כל מה שנדרש על ידי המבקשת היה לפעול לקבלת האישורים להוצאתה לפועל של האמצאה כתכשיר רוקחי. במסגרת זו היה על המבקשת לבדוק את בטיחות האמצאה ויעילותה. כבוד הרשם מקבל את עמדת המתנגדות, כי ניסויים אלה שנדרשה המבקשת לעשות אינם ניסויים שהובילו אותה להגיית האמצאה אלא הוכיחו לה כי אכן האמצאה עובדת וכי היא בטוחה לשימוש בני אדם.

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור